קצ

צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. על דרך מעשה באדם אחד שלא הוחזק אצלו בנים ואמרו שזה הוא בשביל שאינו מתנהג [נ"א: שאינם מתנהגים] בצניעות. והטעם הוא ע"ד ואת צנועים חכמה, והחכמה תחיה את בעליה, לכך מביא [הצניעות] חיות על בניו. והצניעות היא מדת יראה, שבוש [נ"א: שהוא ירא] לפני הקדוש ברוך הוא לחשוב תאוות אחרות [תאוות גשמיות]. ומכח יראה זו בא למדת אי"ן, [כי] מחמת יראה מחשב [את] עצמו לאי"ן, ואי"ן נקרא חכמה כמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא, וממילא בא החיות כנזכר. וזהו אמרי נא אחותי את, והלוא איש ואשתו ניכרים בהתקרבותם בתנועתם ובדיבורם [באחדות גדול], אך שהיו צנועים [מאד מאד, כמ"ש] הוא לא הסתכל בה מימיו. וגם יצחק גם כן, ואפשר שאילמלא לא כתיב והנה יצחק מצחק לא היה התקרבות (נ"א לא היה נראה ביניהם התקרבות כמו) בין איש לאשתו. כך יהא אדם צנוע באורחותיו, ויהא שרוי עמו מדת חכמה [הבאה] מכח יראה כנזכר. וזהו צאי לך בעקבי הצאן, (בדריכת) [בדרכי] האבות, שתהא צנוע כמותם, ורעי את גדיותיך, [תגדל] את הבנים שלך.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' עד (פה). אוה"א י, ב.

צאי לך בעקבי הצאן גו' – שה"ש א, ח. ואח צנועים חכמה – משלי יא, ב. והחכמה תחיה את בעליה – קהלת ז, יב. ואי"ן נקרא חכמה – תקו"ז תמ"ב פא, ב. שם ת"ע קכז, א. קלג רע"ב. והחכמה מאי"ן תמצא – איוב כח, יב. אמרי נא אחותי את – לך לך יב, יג. שהיו צנועים – פרש"י לך לך יב, יא. הוא לא הסתכל כו' – ב"ב טז, א. והנה יצחק מצחק – תולדות כו, ח.

-----  הערות וציונים  -----

ומכח יראה זו בא למדת אי"ן כו' – ראה סי' תכד ד"ה ותרין. רג"כ סי' רעז-א ד"ה הכלל.