קצא

אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי וגו'. הנה נודע כי הכהן הגדול ביום הכיפורים ע"י עבודת הדיבור והוידוי שלו מכפר עוונות ישראל, ועי"ז [היה] מלבין לשון [של] זהורית, כי היה מביא הכל לשרשו, וע"י היה נעשה הצבע לבן. כי כל המראות יכולים לצבוע חוץ מלבן, שאינו כ"א [כשהיא] מתחילת ברייתו. ע"כ היה [נעשה] לבן להראות שהכל כבר נמתק בשורשו. וזהו מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, דהיינו שכל חטאתיכם עצמם הם הועילו כשבא לפני ה' תטהרו. [והוא] ע"ד מ"ש רז"ל זדונות נעשו לו כזכיות, לפי שיש יותר תענוג מי שהיה טמא ורחוק [נ"א: ובדרך רחוקה] ואח"כ נתקרב ונטהר. וזהו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. וזהו לא ניכר שוע לפני דל, דהיינו מי שהיה דל [תחלה].

והנה אמרו מה הועילה תפילתו של כה"ג וכו'. והיינו שהצדיק יכול לעשות השתנות בכל עת שירצה, משא"כ כהן גדול דווקא ביוה"כ. וזהו החילוק בין ישראל לאומות העולם שאינם יכולים לעשות השתנות כ"א להביא ממקום למקום. משא"כ בישראל שהם דבוקים בו ית' והם יכולים להביא לשורש השרשים שממנו נתהוה כל, והוא ית' מחמת אהבתו [אותנו] משנה בכל עת מרע לטוב אפילו בלא תפילה, כי הא דרבי חנינא בן דוסא שגילה רצונו בלבד. וזה רצון יראיו יעשה. וזהו אי"ן מזל לישראל. דהיינו מדריגת חכמה נקרא אי"ן, כמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא, וממנה נתהוה הכל כי כולם בחכמה עשית. והיא נקראת מז"ל, ע"ד יז"ל מים מדליו, לישראל. ונקראת גם כן אי"ן (נ"א עי"ן), כי החכמים נקראים עיני העדה.

וזהו אשכול הכופר, כי איש שהכל בו דהיינו צדיק, בכל פעם הכופר דודי לי, ואין צריך (על) [להמתין עד] יום הכפורים. והכופר הוא מלשון כפורי זהב, שהוא לשון קינוח, שמקנח הדבר ההוא ומביא אל שורשו ומשתנה על ידו. ופירש הכתוב למה הוא כן, לפי שבכרמי עי"ן גדי, דהיינו ישראל שנקרא כר"ם, עי"ן הוא החכמה, [הוא] ג"די, הוא המזל, ע"ד גד גדי וסינוק לא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קעב (קעז). אוה"א סז, א.

אשכול הכופר גו' – שה"ש א, יד. ועי"ז מלבין לשון זהורית – יומא סח, ב. מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו – אחרי טז, ל. זדונות נעשו לו כזכיות – יומא פו, ב. במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' – ברכות לד, ב. לא ניכר שוע לפני דל – איוב לד, יט. מה הועילה תפלתו כו' – תענית כד, ב. כי הא דרחב"ד – שם. רצון יראיו יעשה – תהלים קמה, יט. אי"ן מזל לישראל – שבת קנו, א. מדריגת חכמה נקרא אי"ן – תקו"ז תמ"ב פא, ד. שם ת"ע קכז, א. קלג רע"ב. והחכמה מאי"ן תמצא – איוב כח, יב. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. יז"ל מים מדליו – בלק כד, ז. ונקרא ג"כ עי"ן – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ח פ"א. החכמים נקראים עיני העדה – שהש"ר א, טו. אשכול . . איש שהכל בו – שהש"ר א, יד. סוטה מז, ב. כפורי זהב – עזרא א, י. לשון קינוח – זבחים צג, ב ופרש"י שם. פרש"י וישלח לב, כא. ראה זח"ב קפה, ב. ישראל שנקרא כר"ם – שמ"ר ה, יב. גד גדי כו' – שבת סז, ב.

-----  הערות וציונים  -----

היה מלבין לשון של זהורית כו' – ראה סי' קצח.

שיש יותר תענוג כו' – ראה סי' שלב, וסי' תנו ד"ה ומה.

שהצדיק יכול לעשות השתנות כו' – ראה סי' תכד ד"ה והנה לכאורה.

וזה רצון יראיו יעשה – ראה סי' רלז ובהערות שם.

וזהו אי"ן מזל לישראל – ראה סי' קמז ובהערות שם.