קצב

כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. יובן ע"פ מ"ש רז"ל מה התפוח פריו קודם לעליו כן ישראל קדמו נעשה לנשמע. והנה אמרו רז"ל ועלהו לא יבול, אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד. ואמרו בספר הזוהר שיש ב' גווני חכמה. א' היא מ"ש ויתרון האור מן החושך, והיא מדת חכמת יתרו, שלא הניח ע"ז שלא עבד ואח"כ בא מן החושך אל אור החכמה, והכיר [נ"א: והעיד] ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים. וכן גבי שלמה המלך ע"ה נאמר ויחכם מכל האדם, מכל בני קדם, היה גם כן קצת מחכמה זו, ר"ל שנתחכם מחמת שלמד מתחילה חכמות בני קדם והכיר יתרון אור החכמה עילאה מן החושך. ולכך נקרא חכמת שלמה חכמה תתאה, מפני שהיא נוקבא מקבלת חכמה מן דבר אחר. וזהו החילוק שבין שלמה המלך ע"ה ובין משה רבינו ע"ה, אעפ"י שאותיות שלמ"ה הוא אותיות למש"ה, מ"מ משה רבינו ע"ה השיג [מתחילה] תיכף חכמה עילאה חכמת אלהו"ת, אשר בחכמה ההיא נכלל כל הנבראים והיצורים והנעשים. כי אין דבר שבעולמות [נעשה] רק (מחמת) [מחכמת] אלהו"ת, כי כולם בחכמה עשית. ונמצא אותן תלמידי חכמים אשר השיגו חכמה עילאה, הכל נכלל בחכמתם. לכך אפי' על"הו, שהוא שומר לפרי ואינה רק טפילה לפרי, צריכה לימוד, כי שורשה (מחמת) [מחכמת] אלהו"ת. משא"כ מי שלמד תחילה שאר חכמות, נמצא העלים שלהם, שהם השיחה שלהם, שרשם מחכמה חיצונית ואין ללמוד אותה.

וז"ש כתפוח בעצי היער, שפריו קודם לעליו, שהיא חכמת אלהו"ת ית', ע"כ בצילו חמדתי וישבתי להתעסק ולהסתופף בצילו ולשמוע ממנו אפילו שיחתו הצריכים לימוד. ופשיטא פריו, שהוא עיקר התורה, מתוק היא לחכי. וכן לפי הענין הנ"ל מסיים הפסוק כן דודי בין הבנים, ר"ל כמו שאני התנהגתי עמו כן דודי התנהג עם בני ישראל. וזהו בין הבנים, שנאמר בנים אתם וגומר. כי יש ב' מיני אהבה שהאב אוהב את בנו. הא' מפני שנתחכם מכל האדם בתורה ובחכמה ובמע"ט, ואחרי שרואה האב מעשה אחרים ומעשים הטובים של בנו יש להאב תענוג ושמחה, ע"ד חכם בני ושמח לבי וגומר, ובעבור זה אוהב אותו אהבה עזה וגדולה. ויש אהבה אחרת והיא טבעית, שהאב אוהבו בעצם, אף שאינו רואה מעשים אחרים הגרועים ממנו, [רק מחמת גודל האהבה והגעגועים שיש לו על בנו הוא משגיח עליו בהשגחה פרטית ואין מעלים עינו ממנו], רק משים עינו עליו להיטיב לו ולקרבו ולאהבה אותו בכל [מיני] אהבות וקרבות, ע"ד מ"ש עיני ה' אל צדיקים. וז"ש כן דודי התנהג בין הבנים, שהם ישראל כנזכר, שהוא משים עיניו עליהם ומקרב אותם לעבודתו ית', ומאהבני לפניו ית'. ואין אהבתו עלי מחמת שרואה מעשים אחרים גרועים ממני וממעשי, אך הוא אוהב אותי בעצם, כמו האב האוהב את בנו מכח הטבע, ואינה תלויה בדבר, ואינה בטילה לעולם. וזהו גם כן פריו קודם לעליו, שאינו משגיח על העלים שהם המעשים, רק אוהב בטבע כנזכר, שהוא עיקר הפרי.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קפו (קצג). אוה"א עא, א.

כתפוח בעצי היער גו' – שה"ש ב, ג. מה התפוח כו' – שבת פח, א. ועלהו לא יבול – תהלים א, ג. אפילו שיחת חולין כו' – סוכה כא, ב. ואמרו בספר הזוהר כו' – זח"א קמא, ב. זח"ג רכג, א. ויתרון האור גו' – קהלת ב, יג. יתרו שלא הניח כו' – מכילתא יתרו מס' דעמלק פ"א. תנחומא יתרו ז. עתה ידעתי גו' – יתרו יח, יא. ויחכם מכל האדם – מ"א ה, יא. מכל בני קדם – מ"א ה, י. ראה זח"א רכג, א. חכמת שלמה חכמה תתאה – זח"ג רכג, א. שהיא נוקבא מקבלת כו' – תקו"ז תי"ג כח רע"א. תנ"ה פט סע"א. שאותיות שלמ"ה הוא אותיות למש"ה – תקו"ז תי"ג כח רע"א. משה רבינו ע"ה השיג כו' – זח"ג רכג, א. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי – שה"ש ב, ג. בנים אתם גו' – ראה יד, א. חכם בני ושמח לבי וגו' – משלי כז, יא. עיני ה' אל צדיקים – תהלים לד, טז. ואינה תלויה בדבר כו' – ע"פ אבות פ"ה מט"ז.

-----  הערות וציונים  -----

וכן גבי שלמה המלך כו' – ראה סי' י ד"ה ונחזור. סי' כ ד"ה וזהו חכמת שלמה. וראה בהערות לסי' צז.

אע"פ שאותיות שלמ"ה הוא אותיות למש"ה – ראה כתבי קודש לז, ג: שלמ"ה אותיות למש"ה כי שלמה הוא השלימות הוא הדיבור שהוא הסוף, אך שצריך להיות הדיבור דבוק בשכל הנק' משה שהוא לומד דעת לכל בני ישראל.

כי יש ב' מיני אהבה – ראה סי' לא ד"ה מובן, וסי' מו.