ר

ראשו כתם פז וגו'. איתא ג' כתרים הן, כתר תור"ה וכתר כהונ"ה וכתר מלכו"ת, שהם ר"ת כת"ם. ואיתא בספר הזוהר תלת עלמין אית ליה. [אף על פי] שהם ארבע, אעפ"כ בא"ב יש יחידות עשירות ומאות, הגם שיש עוד מספרים שהם אלפים רבבות. על זה רמז בספר יצירה ואם רץ לבך שוב לאחד. פי' דכתיב ואאלפ"ך חכמה, ואיתא הלב מבין, וזהו אם רץ לבך, [היינו בינה], להשיג יותר טוב, שוב לאחד, דהיינו אל"ף. דהיינו אם תשיג יותר יהיה זה כבר במספר אלפי"ם, ואז שוב לאלף שהוא אחד והוא אל"ף [נ"א: אלפים, היינו חכמה, ושם הוא אחדות, והיינו א']. (טפי' הדברים כי עולם האצילות נקרא חכמה בכללות, עולם הבריאה הוא בינה וכו'. והנה יחידות עשירות מאות הם כנגד עשיה יצירה בריאה. וזה אם רץ לבך, שהוא בינה בריאה, להשיג יותר שהוא חכמה אצילות, שוב לאלף, ששם בחי' אלפים [ואחדות]).

והנה כשעלה במחשבה לברוא העולמות לא היו יכולים לסבול האור אין סוף ב"ה והוכרח להיות צמצום. ולפי [זה, כל] שהוא יותר רחוק מהשורש, הבהירות בו יותר מצומצם וכל זה [נ"א: מה] שהוא קרוב להשורש הבהירות בו יותר, לפי שהיה יכול לסבול יותר. וכיוצא בזה במספרים יחידות עשירות מאות אלפים. על כן מה שבעולם התחתון הוא א', בהעולם העליון ממנו הוא עשר כי יש בו יותר בהירות, וכן במאות ובאלפים. ונודע שהפועל והנפעל הם אחדות פשוט ואינם נפרדים, ואלולי כח הפועל שבנפעל היה אפס ואופס. וא"כ לפי זה היו"ד שהוא א' בעשירות, היא הפועל של הא' ביחידות, וכח היו"ד בא', כי כח הפועל בנפעל. כי נודע שכל מה שיש בעולמות יש לו שורש בהעולם העליון ממנו כמותו, והמשיךי לו שפע וחיות. והוא [כח] הפועל שלו, כמ"ש רז"ל אין לך עשב וכו'. והנה הפ"א והחי"ת הם ג"כ כך. ואיתא בספר יצירה המליך אות פ' בממשלה, שהיא עלמא דחירות. ולפי הנזכר יש בח' ג"כ אותה מדרגה, אך למעלה בעשירות הוא פ', וכשנמשך ממנה לעולם התחתון בחינה זו נקרא ח'. ע"כ תמונתה וא"ו וזיי"ן ות"ג המחברם, בן ובת שהם כלולים בה בבחי' וא"ו וזיי"ן, הבן ובת תבונ"ה, אותיות ב"ן וב"ת, דהיינו עולמות התחתונים שיונקים ממנה רומזים בה בבחי' זו.

והנה הצמצום הזה שנעשה מפ' ח' להשפיע למטה, זה נעשה בשביל שעשועים. למשל האב שאוהב את בנו הקטן, והוא מצמצם שכלו הרחב ומדבר עם בנו בשכל קטנות, ע"ד ועשית שנים כרובים. וסיבת הצמצום הוא השעשועים והתענוג שמקבל ממנו בדיבורו עם בנו. והנה אמרו רז"ל המסתכל בד' דברים ראוי לו וכו'. פי' הגם שכל הד' דברים אלו מרומזים בתורה, כי היא תמימה ושלימה, ואורייתא וקב"ה כולא חד, כמו שבו ית' אין חלקים והוא אחדות פשוט אין סוף ב"ה כביכול כך התורה אין בה חלקים אלא כלולה מהכל, אך הד' דברים הנז' מכוסים בה בהעלם גדול ולא ניתנו לדיבור. כי נודע שכל מצוה כלולה מתרי"ג מצות, אע"פ שאין אנו רואים במצוה אחת כל השאר. אך הענין כי באמת שהתורה לא שייך בה חלקים, כי כל חלק ממנה כלול מהכל כנז', אך הכללות הוא בהעלם גדול.

ונודע מ"ש רז"ל קיים אברהם אבינו את התורה קודם שניתנה. והענין כי נודע באורייתא ברא קב"ה עלמא. וכמו שקודם בריאות העולמות היה הוא לבדו ית' אור אין סוף ב"ה, ולא [היו יכולים העולמות להתהוות כי לא היו יכולים לסבול האור א"ס ב"ה, והוכרח להיות כביכול הצמצום מפאת המקבלים. ובצמצום הראשון עדיין לא] היו יכולים העולמות התחתונים לקבל מפני הבהירות הגדול, עד שהוכרח להיות דרך כלל ד' צמצומים, שהם ד' עולמות אבי"ע הידועים, עד שבא לכלל עוה"ז. וכל הנז' נעשה ע"י התורה שבה נברא הכל. ע"כ גם בה כתיב אז ראה ויספרה וגו'יא ויאמר לאדם. דהיינו שקודם שבא לכלל הדיבור היה בה ארבע צמצומים, כי בצמצום הראשון היה הבהירות והשכל עדיין גדול, ולא היה הדיבור יכול לסובלה, לכן הוצרכה לכולם. ונודע בהברא"ם, באברה"ם, דהיינו שכל הנז' נעשה מאהבה, שהיא גרמה לכל הצמצום, כי אהבה דוחקת וכו'. וע"כ אברהם, שנאמר עליו אברהם אוהבי, זכה באהבתו לצמצום גדול (יבפי' כי כמים הפנים אל פנים וכו' עד שהשיג עצם אלוהו"ת כביכול שנשכח לפניו מקודם [נ"א: שהיה נשכח בדורות שלפניו].) ואורייתא וקב"ה כולא חד, והשיג גם התורה קודם שניתנה, דהיינו קודם שנכנסה לדיבור. אבל אנחנו בעולם שנברא ע"י הצמצום הנז', ניתנה לנו ג"כ ע"י הצמצום. הגם שתורת ה' תמימה, וכלולה [אפילו] מאורות הנעלמים הנזכר, אבל היא מכוסה בה מאוד מצומצם ונעלם. והבן זה מאד.

ונחזור לד' צמצומים הנזכרים. אז ראה, שהיא בחינת חכמה, וחכמה נקראת עיני העדה, והיא נקראת ראשית חכמה יראת ה', ירא"ה אותיות ראי"ה. ע"כ במשה כתיב ויר"א ראשי"ת לו, הגם שמשה זכה לבינה לבד, אעפ"כ היא נקראת אספקלריא דנהרא. והראה לו ממנהיג בחינת ראשית. ואח"כ ויספר"ה, שהיא בינה עלמא דחירות, מונה מספ"ר. ולעתיד לבוא כתיב אז תעבורנה הצאן ע"י מונ"ה, דהיינו הבינה שיצאו לחירות, ואח"כ א"ל שהבינה קאי על (חק) [הח'] הנזכר. וגם חקרה, מדת יעקב נקרא חק"ר, וגם הוא מחכמה נפיק, לפי שהיא מדת התחברות, ואינו יכול להיות בלא חכמה המחברת דברים המתנגדים לפי שנקרא אי"ן, וכתיב אי"ן חק"ר, וכן ג"כ נקרא עי"ן, שחכמים נק' עיני העדה, וכתיב עי"ן יעקב. אח"כ ויאמר לאדם, שהוא עולם הדיבור.

והנה הרב שלומד עם התלמיד ומסביר לו בכדי שיוכל לסבול ולתפוש שכל הרב הרחב, מצמצם הרב את שכלו הרחב בדיבורים כדי שיכול התלמיד לסובלם. (ידואם התלמיד אינו מבין עדיין, מוסיף לו הרב עוד איזה סברא). וזהו הח' הנזכר שהוא מצומצם ביחידות מאות הפ"א כנזכר, ומעשה כזה נקרא משבר, דהיינו שבזה מלמדו שכל חדש שלא היה בו, והמלמד לבן חבירו מעלה עליו כאלו ילדו, וכמו שהיולדת קודם שתלד יושבת על המשבר כך מעשה הנזכר נקרא משב"ר. וזהו הפ"ח נשבר, פי' הפ"א והח' נשבר, לשון משב"ר, דהיינו משבירים א"ע, דהיינו שהפ' מצמצמת א"ע להח' שהיא יחידית, זהו בשביל [להמשיך למדריגה תחתונה חכמה] (כזה)טו.

וזהו ראשו כתם פז, דהיינו הרא"ש שהוא הראשית (נ"א הר') [נ"א: הראשית שהיא הר'], וכשנמשך למטה נקרא אל"ף ע"ש אאלפ"ך חכמה, פירוש שמלמד לאחרים ומשפיע להם, וכל ההמשכה ע"י ג' קוים כנודע, וזהו שי"ן של רא"ש. כת"ם, ר"ת כהונ"ה תור"ה מלכו"ת. כהונה היא חסד, שהיא אהבה, שבה נבראו כל העולמות. ותורה, באורייתא ברא קב"ה עלמא, ובאורייתא מקיים [נ"א: מתקיים] עלמא. ומלכות היא כי כבר נודע שהמחשבה קדומה שבה נברא העולם היא משום אין מל"ך בלא עם. (כ"ז) [פ"ז] הוא שהפ' משפעת דרך כלל לז' (טזאף על פי שבפרטות דרך ח' [לז']), שהיא סוף כל המדריגות, והבן זה מאוד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קסד (קעב). אוה"א סב, ב.

ראשו כתם פז גו' – שה"ש ה, יא. ג' כתרים הן כו' – אבות פ"ד מי"ג. תלת עלמין אית ליה – זח"ג קצ, ב. שם קנט רע"ב. ואם רץ לבך כו' – ס"י פ"א מ"ח. ואאלפ"ך חכמה – איוב לג, לג. הלב מבין – ברכות סא, א. עולם האצילות נק' חכמה כו' הבריאה הוא בינה כו' – ע"ח שמ"ב פ"א. שם פי"ג. לבך שהוא בינה – תקו"ז יז, א. כשעלה במחשבה לברוא כו' – ראה ע"ח ש"א ענף ב. שם סוף ענף ג. אין לך עשב וכו' – בר"ר י, ו. ואיתא בס"י המליך כו' – ס"י פ"ד מ"ט. תבונ"ה אותיות ב"ן וב"ת – זח"ג רצ, ב. ועשית שנים כרובים – תרומה כה, יח. המסתכל בד' דברים כו' – חגיגה יא, ב. היא תמימה – תהלים יט, ח. ואורייתא וקב"ה כולא חד – זח"א כד, א. זח"ב ס סע"א. שם צ, ב. שכל מצוה כלולה מתרי"ג מצות – זח"ג רכח, ב. תקו"ז ת"ע קלא, ב. קיים אברהם כו' – יומא כח, ב. באורייתא ברא כו' – זח"א ה, א. זח"ב קסא, א. אז ראה ויספרה גו' ויאמר לאדם – איוב כח, כז-כח. בהברא"ם – בראשית ב, א. בהברא"ם באברה"ם – בר"ר יב, ט. אהבה דוחקת כו' – ב"מ פד, א. אברהם אוהבי – ישעיה מא, ח. כמים הפנים גו' – משלי כז, יט. תורת ה' תמימה – תהלים יט, ח. אז ראה שהיא בחינת חכמה – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ח פ"א. וחכמה נק' עיני העדה – ע"ח ש"ח פ"א ע"פ שהש"ר א, טו. ראשית חכמה יראת ה' – תהלים קיא, י. ויר"א ראשי"ת לו – ברכה לג, כא. שמשה זכה לבינה לבד – זח"ג רכג, א. הוא נקרא אספקלריא דנהרא – זח"ב רלח, ב. יבמות מט, ב. בינה עלמא דחירות – זח"ג קפ, ב. תקו"ז תכ"א מח, א. מונה מספ"ר – תהלים קמז, ד. ראה זח"ב קה, א-ב ובאוה"ח שם. אז תעבורנה גו' – ירמיה לג, יג. זח"ב קה רע"ב, ובאוה"ח שם. מדת יעקב נקרא חק"ר – ראה פרדס רמונים שכ"ג פ"ח ערך חקר, ושם פ"י ערך יעקב. אי"ן חק"ר – תהלים קמה, ג. ג"כ נקרא עי"ן – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ח פ"א. שחכמים נק' עיני העדה – שהש"ר א, טו. עי"ן יעקב – ברכה לג, כח. והמלמד לבן חברו כו' – סנהדרין יט, ב. הפ"ח נשבר – תהלים קכד, ז. הרא"ש שהוא כו' – ראה תקו"ז ת"ע קכ, ב. כהונה הוא חסד – זח"א רנו, ב. שבה נבראו כל העולמות – זח"ב מג, ב. באורייתא ברא כו' ובאורייתא מקיים עלמא – זח"ב קסא, א. אין מלך בלא עם – רבנו בחיי וישב לח, ל. ראה פדר"א פ"ג. זח"ג רעא, ב. תקו"ז תכ"א רע"ב. לז' . . שהיא סוף כל המדריגות – ראה זח"ב צד סע"א. זו"ח בראשית ז רע"ג.

-----  שולי הגליון  -----

ט) הסוגריים גם במדל"י.

י) נראה שצ"ל וממשיך. במדל"י ובאוה"א: להמשיך.

יא) באוה"א הביא כל הד' לשונות בפסוק: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם.

יב) סוגריים גם במדל"י, אבל מסתיימים שם אחר וכו'.

יג) באוה"א: והראה לו בסנה.

יד) הסוגריים גם במדל"י.

טו) במדל"י מהדורות תו"א ירושלים תשל"א וש"א ירושלים תשל"ו, נ"א מכ"י: וזהו בשביל ואנחנו נמלטנו שאנו נולדים בזה.

טז) במקבילות אין סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

תלת עלמין . . אע"פ שהם ארבע – ראה ריש סי' קעט-ב.

בא"ב יש יחידות כו' – ראה סי' שכו.

שהפועל והנפעל הם אחדות כו' – ראה סי' קמה.

ואלולי כח הפועל כו' – ראה ריש סי' שעז.

שכל מה שיש בעולמות יש לו כו' – ראה ריש סי' קנז. וראה ג"כ ריש סי' קיח.

תמונתה וא"ו וזיי"ן כו' – ראה סוף סי' סא, וסוף סי' רסב, וריש סי' תלה.

למשל האב כו' – ראה סי' א ובהערות שם.

התורה אין בה חלקים כו' – ראה ריש סי' עא ובהערות שם.

קיים אברהם אבינו את כל התורה כו' – ראה סי' כא.

דרך כלל ד' צמצומים כו' – עיין תניא פמ"ט.

ואז ראה כו' ירא"ה אותיות ראי"ה – ראה סי' תלד.

מדת יעקב כו' וגם הוא מחכמה נפקא כו' – ראה סי' קיח ד"ה והנה מקובל. סי' רמח ד"ה והנה בצדיקים.

חכמה המחברת דברים המתנגדים לפי שנקרא אי"ן – ראה סי' רמד ד"ה והנה ג' ידות. סי' רנח ד"ה והנה התורה. וסי' תכד ד"ה והתירוץ. וראה ריש סי' כז. ריש סי' כח. סי' צה ד"ה ויובן. סי' קנז ד"ה והנה. סי' ר ד"ה ונחזור, ובהערות שם. ורג"כ סי' קיח ד"ה והנה מקובל.

וכן ג"כ נקרא עי"ן כו' – ראה ריש סי' נא, סי' ס ד"ה ונקדים, וסי' רמד ד"ה והנה.

כת"ם ר"ת כו' – ראה מדל"י סוף סי' רלה (רמח). וכן הובא בעבודת ישראל פ' מצורע ד"ה ואשה כי.