ספריית חב"ד ליובאוויטש

תהלים

רב

קפיטל ט אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך. הנה (נ"ל) [יש לדקדק] על פשט הכתוב. כי בשלמא מ"ש אודה ה' בכל לבי ניחא, אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה, הלוא כתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו, וא"כ איך אמר אספרה כל נפלאותיך.

ואפשר לומר ע"פ מ"ש בזוהר והאלהים נסה את אברהם. אמרו נס"ה, לשון נ"ס, רוממות ועליה, כמו הרימו נ"ס. ויש לדקדק מהו הלשון את אברהם, הוי ליה למימר נסה אברהם. ויובן ע"פ הקדמה הידועה כי מדת אברהם הוא חסד, כמ"ש חסד לאברהם. ואמרו רז"ל כי יש מלאכים שאין אומרים שירה כי אם פעם אחת בשבוע, ויש שאומרים פעם אחת ביובל, ומה שאומרים בקיצור, יש שאומרים קדוש, ויש שאומרים ברוך, ויש שאומרים פסוק אחד כמ"ש רז"ל על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן מזמור הודו לה' כי טוב וגו' וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לומר כולם [נ"א: לומר ולקלס] בכל עת וזמן, ולהאריך בכל מיני קלוסין ושירות ותשבחות.

ולהבין זה, נמשיל משל אחד למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר שבח [נ"א: הימנון] לפניו ולקלסו. והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה הוא כאשר יש רצון לפני המלך. אבל אם פני המלך ח"ו בכעס, אזי יראים [הם] לקלסו כל עיקר, כמ"ש מה לקלס המלך בעת הזעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס [עתה], או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר, לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פניו. והנה בבוא בן המלך חביבו ואוהבו לקלס את המלך, הנה הבן אינו חש לכל [דבר]. כי אם אף אם המלך בכעס, כאשר רואה בנו חביבו נכנס השמחה והתענוג לאביוא. והנה אמרנו כי בבוא השמחה [ואהבה] נסתלק הכעס והזעם. וצריך להבין זה, האיך נסתלק הכעס, ולאיזה מקום נסתלק הכעס. הגם שהוא כך טבעית, מ"מ צריך להבין ענינו. ונ"ל כי כאשר השמחה והאהבה גוברת, גורמת להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתק, כידוע שהדינים אינם נמתקין אלא בשרשם.

וזהו פירוש הפסוק והאלהים נסה את אברהם, ר"ל אלהי"ם, שהוא הדינים, נס"ה, נתעלו ונסתלקו למעלה ונמתקו. ולמה, את אברה"ם, כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם, שהוא נמשל לבן המלך כנזכר.

ונחזור לענין המשל הנזכר, שאמרנו שהבן מקלס בלי שיעור. כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' ענינים. א' שהוא אביו ומלכו, החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר, ומה גם שאין לו חשש כנזכר. ועוד, על זה גופא יש להודות ולהלל [ביותר] לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור, מה שלא ניתן רשות [כזה] לשום שר וטפסר. כי על מה שנותנים איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודיה, כמ"ש בלידת יהודה הפעם אודה וגו'.

ואפשר שיהיה פי' הפסוק כך, אודה ה' בכל לבי, כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לשבחו ולקלסו כמצות (האב על הבן) [הבן על האב], לבד מזה אודה לו על כי ה' בכל לבי, (כל) [כנ"ל] אהבתו תקוע בלבי, וזהו מורה שגם אהבתו תקוע בלבו, כי כמים פנים אל פנים, ומחמת זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך. אבל מי ימלל וגו', לכן יהיה אספרה, ר"ל המעט מה שיש יכולת בידי להודות ולספר, יהיה נחשב כאלו ספרתי כל נפלאותיך, כי אין המניעה ממני, רק שבלתי אפשר לסיים שבחיה דמארי עלמא ולספר כל נפלאותיו כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר, כלומר המעט שיש לו מספר, יהיה נחשב כאלו הם כל נפלאותיו, כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' טעמים הנזכרים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לב סע"ב (סי' רסד). אוה"א ד, ב. צוה"ר סי' קלב.

אודה ה' גו' – תהלים ט, ב. מי ימלל גו' – תהלים קו, ב. ראה מגילה יח, א. מ"ש בזוהר והאלקים כו' – זח"א קיט, ב. והאלקים נסה גו' – וירא כב, א. נס"ה לשון נ"ס כו' – זח"א קמ, א. הרימו נ"ס – ישעיה סב, י. ויש לדקדק מהו כו' – זח"א קיט, ב. מדת אברהם הוא חסד – ס' הבהיר סי' מט. זח"ג שב, א. חסד לאברהם – מיכה ז, כ. וארז"ל כי יש כו' – חולין צא, ב. מלאכים ידועים כו' פסוק אחד כו' – סידור האריז"ל להר"ש, שחרית לשבת במזמור הודו לה' (ע, ב). מזמור הודו לה' גו' – תהלים קלו. מה לקלס כו' – קינות ת"ב ד"ה על חורבן ביהמ"ק, אות ז. שהדינים אינם נמתקין אלא בשרשם – ע"ח שי"ג פ"א. פע"ח שער השופר פ"א. אלהי"ם שהוא הדינים – זח"ג יא רע"א. שם סה, א. ספרי ואתחנן פי' כו. הפעם אודה וגו' – ויצא כט, לה. כמים הפנים גו' – משלי כז, יט.

-----  שולי הגליון  -----

א) בלקו"י מהדורת תו"א, ירושלים תשל"ד, נ"א והשלמה ע"פ כ"י: נכנס שמחה ותענוג גדול בלבו מחמת אהבתו, וממילא נסתלק הכעס, ופשיטא שלא יכעוס כל זמן שבנו עומד לפניו כידוע בטבע האדם. אם כן אין חשש להבן בדבר זה, ולכך הוא נכנס בכל עת ומאריך בקילוסו בלי שיעור, כי יודע שמוסיף בזה שמחה ותענוג לאביו.

-----  הערות וציונים  -----

נסה לשון נ"ס רוממות ועליה – ראה מכילתא ולק"ט שמות כט, כה. שם כ, יז. וראה בר"ר ר"פ נה.

והנה בבוא בן המלך כו' – ראה סי' קכב בד"ה וכי תאמרו.

שהדינים אינם נמתקין אלא בשרשם – ראה סי' קצח ועיי"ש בהערות.

כמ"ש בלידת יהודה כו' – ראה בר"ר עא, ד. תנחומא וירא ט.

כי כמים הפנים כו' – ראה ילק"ש ח"ב רמז תתקסא. תניא פמ"ו.