ספריית חב"ד ליובאוויטש

רג

או נ"ל באופן אחר. כי הנה יש לדקדק למה אמר אודה ה' בכל לב"י. הלוא אמרו רז"ל על פסוק וסעדו לבכם, גבי מלאכים נאמר לבכם שאין היצה"ר שולט בהם, וגבי אנשים נאמר לבבכם. וא"כ, למה לא נאמר אודה ה' בכל לבב"י, כמ"ש אודה ה' בכל לב"ב בסוד ישרים ועדה, וכמו ואהבת את ה' בכל לבבך. ועוד, מהו הלשון אספר"ה כל נפלאותי"ך, ולא אמר אגידה כל תהילתי"ך, כמ"ש ופי יגי"ד תהילתי"ך.

ויש לומר ע"פ מ"ש רז"ל שאין המלאכים אומרים שירה עד שישראל אומרים שירה, שנאמר קדמו שרים וגו'. וצריך להבין מהו ענין ההמתנה שממתינים המלאכים עד שיתחילו ישראל. ויש לפרש על פי הקדמה הידוע שישראל עלו במחשבה תחילה להבראות. אע"פ שנברא האדם אחר מעשה [נ"א: אחרון למעשה] בראשית, היה קודם במחשבה, שנאמר אחור וקדם צרתני. והנה ידוע כי במחשבה יש כל הכ"ב אותיות וה' מוצאות הפה, ומשם שורש כל האותיות. כי אין האדם מוציא דיבור מפיו אם לא יחשוב תחילה. וכאשר מוציא איזה דיבור בלי מחשבה, הדיבור הוא מחוסר חכמה ושכל, כמ"ש לעיל באריכותב. נמצא כי המחשבה הוא שורש כל העולמות שנתגלו ע"י הדיבור. והוא על דרך משל כאשר האדם כותב איזה אותיות, הנה קודם כתיבת ציור האות הוא מתחילו ביו"ד, כי זאת הנקודה קטנה מציאותה בכל האותיות. וגם מקודם שכותב האות הוא חוקק תמונת האות (ונאמר ומחוקק מבין רגליו)ג. וזאת החקיקה נקראת מחשבה, כמו מחשבה הקדומה למוצא האות והדיבור, כי כאשר המחשבה מעורב באות ודיבור ניכר האות והדיבור. נמצא כי ישראל, הנקראים ראשית, הם שורש כל העולמות ומלאכים ושרפים ואופנים. וזהו מ"ש בזוהר מאתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא [נ"א: מאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא]. כי העליונים אין להם התעוררות אם לא ע"י ישראל שהם שורש כולם, ופשיטא שאינם יכולים להוציא שום דיבור בלתי ישראל שהם שורש כולם, כי הם עיקר המחשבה כנזכר. נמצא כי כאשר ישראל מתחילין לומר שירה, יש להם למלאכים כח לומר ג"כ שירה. וז"ש שיר השירים, ר"ל שיר של ישראל גורם שירים הרבה של העליונים.

אך כל זה הוא התעוררות [העליונים] מכח ישראל. אבל התעוררות ישראל עצמן מהיכן באה. ויובן על פי מה שביארנו כבר שכל דיבור ואמירה מוכרח להיות שם הוי"ה מלובש בתוכו. ואות יו"ד משם הוי"ה נקרא נקודה בהיכליה, על שם שהיא מתלבשת בתוך כולם, ואפילו בכל אות ואות. ומן היו"ד נתגלה ונתפשטה בה' ראשונה, ומן הה' נתארך ונתפשט הקול שהוא ו', שית עזקין דקנה, ונכנסין בלב, והלב מבין ומצרף האותיות, וזה סוד ה' צרופה וגו', ומשם בא אל הפה, ושם נגמר הדיבור ונתגלו ד' אותיות הוי"ה.

וז"ש אודה ה' בכל לבי, ר"ל אני אודה לו בתמידות. וא"ת מאין בא לי התעוררות, לכך אמר [ה'] בכל לבי, ר"ל ששם הוי"ה שנצטרף בתוך לבי, ונתלבש בתוך אותיות הדבור כנזכר, זהו הגורם התעוררות שלי. ומה גם שבנקל אני יכול לכוון דיבורי מפני שהוא בכל לבי, כמ"ש רז"ל על דוד המלך ע"ה ע"פ ולבי חלל בקרבי. ואפשר לומר שזהו פירוש הפסוק עורה כבודי וגו' אעירה שחר, ואמרו רז"ל אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. ור"ל כי מדת רוב בני אדם בתחילת תפילתו אין מחשבתו וכוונתו כל כך זכה ונקיה, אך אחר כך מחמת הפצרת רבוי עתר התפילה כוונתו מזדככת. נמצא כי התפילה, הנקראת שחר, היא מעוררת אותם ומגברת היצ"ט על היצה"ר להפיל תחינתו לפני בוראו יתברך בכל לבבו. אבל אני, שלבי חלל בקרבי, אינני צריך לכל זה. כי אדרבא, אני מעורר השחר שהיא התפילה באשר ה' בכל לבי כנזכר, ששם הוי"ה הוא מתלבש בכל דיבורי, ולכך אמר ג"כ פתח דבריך יאירד, לשון התלהבות, לבת אש, כמ"ש רז"ל והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני, והיה האש מלהט סביבותיהם.

ואפשר לומר שגם שם רמזו שהיו עוסקים בתורה בהתלהבות גדול, בדחילו ורחימו, והיו הדיבורים והאותיות היוצאים מהבל פיהם מתלהבים ומתנוצצים ופרחין לעילא לעילא להתדבק בשרשם. גם אלו סלקין לעילא ואלו נחתין לתתא, כנתינה מסיני, שהשפיע הבורא והאיר אורות הכ"ב אתוון שבהם מלובש שם הוי"ה ב"ה, והאיר כל העולמות מאורם, כך היה זה הענין. וז"ש כמזמוטי חתן וכלה, שנעשה על ידם זיווגים ויחודים עד אין קץ. ובפרט שהיו עוסקין ברזין דאורייתא, ר"ז גימטריא או"ר, והיה נראה כמו אש. אעפ"י שלא היה שם אש ממש, רק בהירות אור וניצוצין אתוון דפרחין, כי מי שעיניו פקוחות ויש לו עיני השכל יוכל לראות כל זה, כמ"ש בזוהר בכמה מקומות. ובזה גרמו שמחה ותענוג לעולמות העליונים והגבוהים, עולם התענוג והשמחה המשפיע לעולם החכמה, ובזה נתרבה חכמתם בחידושי רזין דאורייתא. וגם אליהם הגיע התענוג והשמחה, שהיו שמחים שמחה של מצוה הגורם השראת השכינה כידוע. ואפשר לומר שזה רמז הפסוק יין המשמח אלהים ואנשים, כי יי"ן גימטריא סוד, והוא רמז להנזכר. גם אש הוא צירוף אות א' ואות ש'. כי אות ש' הוא צירוף ג' קוים, המורה על קוי אש מים רוח, אשר הם יסודות בה' מוצאות [הפה], ואות א' הוא המתחבר לג' קוי השי"ן, ונעשה צירוף א"ש. כי באמת המוצאות הם רק ד', רק אות א' הוא חוזר על כל המוצאות ומתחבר עמהם, כי בלתי אפשר להוציא שום מוצא אות אחת זולת הרגש אות א'. וזהו עושה פלא, ר"ל עולם העשיה שהוא הד' (מציאות) [מוצאות] הדיבור, הכל הוא ע"י פל"א, אותיות אל"ף, שהיא עיקר המלכות פה [נ"א: עיקר ה' מוצאות הפה] כנזכר.

ונחזור אל הענין כי האדם העוסק בתורה ובתפילה בענין הזה גורם שמחה ותענוג לכל העולמות העליונים, עולם התענוג והשמחה שהם גבוהים ונעלמים ומכוסים מאוד בלתי מושגים, כדמיון השמחה והתענוג הבאה אל האדם מחמת התענוג שהיה לו. נמצא כי התענוג הוא רוחני מאוד [מאד], שהוא גורם לשמחה כנזכר.

ואפשר לומר המשך הפסוק כך. אודה ה' בכל לבי כנזכר, מכח שם הוי"ה המצרף אותיות בתוך לבי ומתלבש בתוכם, ועוד כי הכל בכל לבי בלי שום פניה, כי לבי חלל בקרבי. רק כוונתי ומחשבתי מה שאני מודה ומשבח, הכל בשביל אספר"ה, שהוא לשון בהירות, כמו אבן הספי"ר, כלומר כוונתי [להאיר] בכל העולמות העליונים הנעלמים ומכוסים בלתי מושגים. וזהו כל נפלאותי"ך, ר"ל העולמות המופלאים ומכוסים ונעלמים, כמו כי יפל"א, שהוא לשון העלם ומכוסה ומובדל. ואח"כ אמר הפסוק שלאחריו אשמחה ואעלצה בך, ר"ל שאל יפול על לב האדם הרואה אותי שמח ועלץ בעבודת בוראי יתברך שמחה יתירה וגדולה עד מאוד, לא יעלה על לבו שאני שמח מפאת עצמי, כדרך העבד המקרב דורון למלך, והנה בראות העבד שנתקבל קרבנו לרצון יש לו תענוג ושמחה גדולה מזה יותר ויותר מתענוג המלך. כי אין לו תענוג והנאה כי אם בהקרבת הדורן, ואף גם זה בעצם אין חשוב בעיניו הדורן לכלום, רק מה שעשה רצון המלך לבד. אבל העבד יש לו הרבה שמחות, הא' שהוא רואה שנחשב בעיני המלך שנתקבל קרבנו לרצון, ועוד יודע הוא תשלום השכר מאת המלך. וגם בשילום יש ב' מיני שמחות, א' (הקפת) [הפקת] רצון המלך, והב' המשאות שהוא נושא מאת פני המלך. לא כן עמדי, כי העבודה כזה אינה שלימה, והשמחה ההיא אינה עקרית כלל וכלל. אך מה שאני שמח הכל הוא (וז"ש) אשמחה ואעלצה ב"ך, לעשות נחת ורצון יוצרי, ולהאיר ב"ך, כ"ב אתוון, ולספר ולהאיר בכל העולמות העליונים. כי מה לי לתלות בי השבח, כי ממך הכל ומידך נתנו [לך]. וז"ש אזמרה שמך עליון כלומר מה שאני משבח ומזמר לפניך, הכל הוא ממך, כי התקנת בפי ובלשוני כלי הזמר והשיר והשבח מכח שמך עליון המלובש בתוך ה' מוצאות [הפה ו-] דיבורי כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לב סע"ג (סי' רסד פ, ב). אוה"א צא, א.

אודה ה' בכל לב"י – תהלים ט, ב. אמרו רז"ל על פסוק כו' – בר"ר מה, יא. וסעדו לבכם – וירא יח, ה. לבבכם – עקב יא, יג. אודה ה' בכל לב"ב גו' – תהלים קיא, א. ואהבת את ה' גו' – ואתחנן ו, ה. ופי יגי"ד תהילת"ך – תהלים נא, יז. שאין המלאכים אומרים שירה כו' – חולין צא, ב. קדמו שרים גו' – תהלים סח, כו. שישראל עלו במחשבה – זח"א כד, א. בר"ר א, ד. תחילה להבראות – ראה ת"ז ו, א. אחור וקדם צרתני – תהלים קלט, ה. כמ"ש לעיל באריכות – ראה לעיל סי' ס. ומחוקק מבין רגליו – ויחי מט, י. ישראל הנקראים ראשית – ירמיה ב, ג. ויק"ר לו, ד. מאתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא – ראה זח"א לה, א [מאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא – זח"א פח, א. שם רלה, א]. העליונים אין להם כו' – ראה זח"א עז, ב. שם פו, ב ורכ, ב. זח"ג מד, א. שיר השירים – שה"ש א, א. מ"ש כבר – לעיל סי' קעט-ב. ואות יו"ד כו' נקודה בהיכליה – תקו"ז ת"ה יט, א. ראה זח"א ו רע"א. ובדרך אמת שם ציין לזח"ב קפ, א עיי"ש. הקול שהוא ו' – זח"ג רנז רע"א. ו' שית עזקין דקנה – זח"ג קכא, ב. ראה שם רלה, א ואילך. והלב מבין – ברכות סא, א. [אמרת] ה' צרופה – ש"ב כב, לא. תהלים יח, לא. כמ"ש רז"ל על דוד כו' – ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה. זח"ג רכז, ב. ב"ב יז, א. ולבי חלל בקרבי – תהלים קט, כב. עורה כבודי וגו' אעירה שחר – תהלים נז, ט. וארז"ל אני מעורר השחר כו' – ירושלמי ברכות פ"א ה"א. רבוי עתר התפלה – ראה בר"ר סג, ה. פרש"י תולדות כה, כא. התפלה הנקראת שחר – ראה תהלים סג, ה ופי' הרס"ג ורש"י שם. פתח דבריך יאיר – תהלים קיט, קל. והיו הדברים שמחים כו' – ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. כמזמוטי חתן וכלה – חגיגה יד, ב. זח"ג רל סע"א. ר"ז גימטריא או"ר – תקו"ז תי"ט לט, ב. זח"א קמ, א. זח"ג כח, ב. שם רטו, ב. כמ"ש בזוהר בכמה מקומות – זח"א צ, א. שם צד, ב. ושם צה, ב (במדה"נ). שמחה של מצוה הגורם כו' – שבת ל, ב. יין המשמח כו' – ברכות לה, א. יי"ן גי' סוד – עירובין סה, א. אות ש' כו' ג' קוים – זח"א כה, ב. זח"ב קנט, ב. המורה על קוי אש מים רוח – ראה זח"ב קנט, ב. אמ"ר אשר הם יסודות בה' מוצאות – זח"א (ס"ת) פ, א. עושה פלא – בשלח טו, יא. פל"א אותיות אל"ף – זח"ג קצג, ב. תקו"ז ת"ע קלה, א. המלכות פה – תקו"ז יז, א. אבן הספי"ר – ע"פ יחזקאל א, כו. כי יפלא – שופטים יז, ח. לשון העלם ומכוסה ומובדל – פרש"י שם. אשמחה ואעלצה בך – תהלים ט, ג. ב"ך כ"ב אתוון – שהש"ר א, ד. זו"ח שה"ש סו סע"ג. שם סח, ב. כי ממך הכל גו' – דה"א כט, יא. אזמרה שמך עליון – תהלים ט, ג.

-----  שולי הגליון  -----

ב) כמ"ש לעיל באריכות אינו בלקו"י. ובאוה"א: כאשר ביארנו כבר באריכות.

ג) הבא בסוגריים אינו בלקו"י, ובאוה"א הוא בלי סוגריים.

ד) בלקו"י מהדורת תו"א הנ"ל, יש כאן השלמה מכ"י: פתח דבריך יאיר, ר"ל תיכף בפתחי פי לדבר דברי קדושה רואה אני שבתוך דבורי דבריך, שם הוי"ה מלובש בתוכו, אם כן דבורי יאירו מדבריך, גם יאיר לשון התלהבות (כבפנים).

-----  הערות וציונים  -----

שאין המלאכים אומרים . . גורם שירים הרבה של העליונים – ראה סי' קפז ד"ה כנפים ובהערות שם.

כי במחשבה יש כו' – ראה סי' קמו ובשוה"ג שם.

ואין הה' נתארך כו' – ראה סי' קעט-ב ריש ד"ה ונחזור אל הענין.

אות א' הוא חוזר כו' – ראה הנסמן בהערות לסי' קפא ד"ה שבכל הה' מוצאות, ולסי' רמד ד"ה יש שם.

עולם התענוג והשמחה שהם כו' – ראה סי' שסג ד"ה ויש לתרץ. וראה סי' ס ד"ה ואפשר.

אספרה שהוא לשון בהירות – ראה סי' קיג.