ספריית חב"ד ליובאוויטש

רו

וצפונך תמלא בטנם. כי יש למנוע מלהסתכל בדברים הגשמיים בעביים [נ"א: הטובים], ומכל שכן להסתכל בנשים ביפים, שהוא מסתכל בעבור חמדתו, ונמצא כי בזו הראיה אובד [נ"א: עובד] את עצמו והוי כעובד (ה)עבודה זרה, ומזה הדבר [נ"א: ההרהור] בא לו ח"ו עבירה בלילה, ונותן כח בקליפה ח"ו ונתעברה ממנו. וזהו וצפונך, מה שאתה צופה בעבוריך, דהיינו על אשה ביפיה, או על דברים גשמיים, וזהו נקרא צפונ"ך, שאינו מסתכל אלא בגשמיותו ובעבור גשמיותו [נ"א: מסתכל אלא בעבורך], ובזו הראיה נותן כח בהם.

ועוד, אם יעשה זה קודם שילד בן יהיה זה הבן שורשו בכוחם. ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה כבד את אביך לרבות אחיך הגדול, והטעם כי אח הגדול הוא ענף הגדול שבאילן, ובענף עצמו יוצא עוד ענף אחד, נמצא כי זה הענף הקטן יש לו יניקה מן הענף הראשון, כן האח הקטן יש לו יניקה מן האח הגדול. ולפי"ז אם נותן כח מעקרא בקליפה, ואחר כך נולד לו בן, אז בזה הבן הוי כמו הענף הקטן הנזכר, שעיקר הכח הוא בהם, והבן הוא כמו יתרו"ן, [וזה] והניחו יתרם לעולליהם.

אלא כך יש להתנהג בהסתכלות. אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה, יחשוב במחשבתו מנין לה זה [היופי], והלוא אם היתה מתה לא היה לה [עוד] זה הפנים, רק היתה בתכלית הכיעור, ואם כן מנין לה זה. על כרחך זה מכח אלו"ה המתפשט בה, זה נותן לה כח אדמימות ויפיות הפנים. נמצא כי שורש היופי הוא כח אלו"ה, ומה לי למשוך אחר החלק, טוב לי להתדבק בשרשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היופים.

וכן כשמסתכל בשאר גשמיות, כמו בכלי וכיוצא, יחשוב מנין בא להכלי הנוי והצורה. ע"כ החומר הוא הפסולת, והנוי והצורה הוא הרוחני והחיוני מזה הכלי, והוא גם כן חלק אלוה ממעל, כי כל החיות מכל הדברים הגשמים הם חלק אלו"ה ממעל. וכן כשאוכל יחשוב שהטעם והמתיקות של הדבר מאכל ההוא בא מכח החיוני (והמתיקות הוא ג"כ חיות) [והמתיקות של מעלה, שהוא חיותו]. ובדומם יש גם כן חיות, כי אנו רואים שיש לדומם ההוא קיום והעמדה. נמצא כי יש בכל מקום חיות אלו"ה ממעל.

ואם מסתכל כך, נמצא כי מסתכל במחשבה, ואין ההסתכלות שלו, אלא הסתכלות בעבור א"ס ב"ה. וזה טוב לבטל ההרהור. ואזי, אם יחשוב [כך] כל היום, וזהו כלל [גדול] כי מה שחושבין ביום זו המחשבה סליק על רעיוניה [נ"א: רעיוניו. ועוד נ"א: רעיונים] בשינה וחלום, ובזה יזכה לראות בחלום החיוני של הגשמי ההוא גופא. כי ביום אינו רואה אלא הגשמי, ובמחשבתו חושב שהרוחני מלובש בהגשמי, אבל בחלום רואה הרוחני ערום בלי לבוש. והטעם כי החלו"ם הוא מלשון עתים חלי"ם, והוי לשון חוזק. והענין, כי ביום החיוני של אדם הוא חלש, שהוא מקושר [מכוסה] בגוף הגשמי, לכן אינו רואה החיוני של הדברים הגשמיים. אבל בלילה החיוני של אדם (מתפשטות) [מתפשט] מתוך הגוף, אז החיוני הוא חזק, לכן יכול לראות החיוני גופא. ומזה יכול האדם לבוא למדריגת הנבואה. ולכן כתיב בכל הנביאים בחלום אדבר בו, אבל משה רבינו ע"ה היה רואה בהקיץ חיוני של כל גשמי.

וז"ש דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך גופא בלילה, כי אחז"ה מלשון חזיו"ן לילה, ומה טעם, כי אשבעה בהקיץ תמונתיך, תמונ"ה מרומז על הצורה, כלומר כשאני מסתכל בדבר גשמי אין אני מסתכל על גשמיותו לבד, אלא אני מסתכל שהתמונה, דהיינו הצורה והחיוני, שלך הוא, והוא מלובש בגשמי ההוא.

וזהו החכם עיניו בראשו, ר"ל על הראש של הדבר ההוא, דהיינו על הרוחניות והחיות. וזהו רא"ש דברך אמת, וזהו המתנשא לכל לראש, ופירוש בזוהר רישא דכל רישין. שכל מה שאדם רואה, אם זכר, יזכור בשם הוי"ה, דהיינו אהב"ה, ואם נקבה, יזכור בשם אדנ"י ב"ה, דהיינו יראה, כדפרישית במקום אחר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א לז, א. צוה"ר סי' צ.

וצפונך תמלא בטנם – תהלים יז, יד. ומכש"כ להסתכל כו' כעובד ע"ז – זח"ג פד, רע"א. רבינו בחיי קדושים יט, ב. ראה ע"ז כ סע"א ואילך. ומזה הדבר בא לו כו' – זח"ג שם. ראה ע"ז כ, ב. ונותן כח בקליפה כו' – ראה זח"א רד, א. זח"ב קג, א. ועוד כו' זה הבן שורשו בכוחם – ראה זח"א נד, א. זח"ג פד, א. ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה כו' – שער המצות פ' יתרו. לקו"ת ושער הפסוקים פ' וירא. כבד את אביך גו' – יתרו כ, יב. לרבות אחיך הגדול – כתובות קג, א. והניחו יתרם לעולליהם – תהלים יז, יד. בשרשא ועיקרא דכל עלמין – זח"א יא, ב. חלק אלו"ה ממעל – ע"פ איוב לא, ב. שיש לדומם כו' נמצא כי יש בכל כו' – ע"ח של"ט דרוש ג. שער המצות פ' עקב, כוונת האכילה עצמה. מה שחושבין ביום כו' – ברכות נה סע"ב. זח"א קפג, א. סליק על רעיוניה – ע"פ דניאל ב, כט. בחלום רואה הרוחני כו' – ראה אוה"ח לזח"א קפג, א. מלשון עתים חלי"ם – ר"ה כח סע"א. ומזה יכול כו' למדרגת הנבואה – ראה ברכות נז, ב. זח"א קמט, א. שם קפג, א. מו"נ ח"ב פל"ו. בכל הנביאים בחלום כו' – ספרי בהעלותך פי' קג. זח"ג קפג, א. רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ז ה"ב וה"ו. מו"נ ח"ב פמ"א. פיה"מ סנהדרין הקדמת פ"י היסוד השביעי. בחלום אדבר בו – בהעלותך יב, ו. אבל משה רבינו ע"ה כו' – רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ז ה"ו. פיה"מ שם. ראה ספרי בהעלותך פי' קג. שם ברכה, שלהי פי' שנז. אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך – תהלים יז, טו. חזיו"ן לילה – איוב לג, טו. תמונ"ה מרומז על הצורה – מו"נ ח"א פ"ג. החכם עיניו בראשו – קהלת ב, יד. ראה זח"ג קפז, א. רא"ש דברך אמת – תהלים קיט, קס. המתנשא לכל לראש – דה"א כט, יא. רישא דכל רישין – זח"ג י, ב. שם יא, א. שם רפט, ב. זכר . . בשם הוי"ה – תקו"ז תנ"ב פז, א. הוי"ה דהיינו אהב"ה – זח"ג רסז, ב. נקבה . . בשם אד' ב"ה – תקו"ז תנ"ב פז, א. דהיינו יראה – ראה זח"ג פא, ב. תקו"ז תל"ג עז, א. כדפרישית במ"א – ראה מדל"י סי' רכא (רלג).

-----  הערות וציונים  -----

בקיצור (עם כמה שנויים) בלקו"א להרמ"מ כח סע"ב. ובנוסח אחר במדל"י סי' רסט (רעז).

יש למנוע מלהסתכל כו' – עיין ר"ח שער הקדושה פ"ח.

ומזה ההרהור בא כו' – ראה תוס' ע"ז כ, ב ד"ה שלא יהרהר.

אם יעשה כו' יהיה זה הבן שורשו בכוחם כו' – ראה זח"ג פד, א אינון בנין דאולידו אלהי מסכה אקרון.

אלא כן יש להתנהג בהסתכלות כו' – ראה לעיל סי' מא-מב ובהערות שם. להעיר מר"ח שער האהבה ספ"ד. גור אריה למהר"ל על פרש"י בראשית מו, כט.

אם הסתכל בפתע פתאום כו' – כלומר שלא בכונה דהא קיי"ל שלא יסתכל אדם כו' (ע"ז כ סע"א).

מנין לה כו' מכח אלקי כו' – להעיר מע"ז שם (מעשה ברשב"ג כו' הרואה בריות טובות כו'), ובירושלמי שם פ"א ה"ט.

זה נתן לה . . ויפיות הפנים – ראה נדה לא, א (וקלסתר פנים).

ומה לי למשוך אחר החלק כו' – ראה לעיל סי' קטו. מדל"י סי' ל (לד), לז (מ), מז (נג), קמז (קנה). צוה"ר סי' פז, קא, קכ, וקכז [והוא במדל"י סי' קצ (קצט)].

וכן כשמסתכל בשאר גשמיות כו' – להעיר מלקמן סי' תיג.

מה שחושבין ביום כו' – ראה אוה"ח (פי' הרא"ג), ונצוצי אורות להחיד"א, לזח"א קפג, א.

אני בצדק אחזה פניך כו' – בגירסת המדל"י: אני בצדק, ר"ל בלילה הנק' צדק כדאיתא בזוהר (עיין פרדס רמונים שכ"ג ערך לילה וערך צדק, וש"נ) אחזה פניך בשביל שאשבעה בהקיץ תמונתך, ר"ל שאם בהקיץ אני שבע מתמונת הבורא ית"ש.

וזהו החכם עיניו בראשו – ראה סי' שיח.

אם זכר כו' אם נקבה כו' – ראה מדל"י סוף סי' קי (קכב).