רלד-ב

משליב למלך שאבד חותם שלו. וחותם של המלך הוא הפסד גדול, כי מי שימצא אותו יוכל לחתום מטבעות [נ"א: לחתום חותמו בשם המלך], וגם בזיון הוא שחותם המלך מונח בעפר. והמלך מצטער שאבד חותמו. ושרי מלוכה מצטערין כי נאבד חותם (מלכיהם) [מלכם], ובני המלך מצטערין על חותם אביהם, והלכו [כולם] לחפש אחריו, ומחמת גודל זריזותם עברו עליו ולא מצאו אותו. והלך בן כפר אחד ומצא אותו, והבן כפר אינו יודע חשיבות החותם. ומעתה יש לכולם שמחה, המלך ושריו ובניו [נ"א: ועתה גרם הבן כפר שמחה לכולם, המלך שמח שנמצא חותמו, וכן כולם]. וגם הבן כפר שמח שנמצא [נ"א: כי מצא] חותם המלך, אעפ"י שאינו יודע החשיבות וטבעו של החותם, אף על פי כן יש לו שמחה [מאחר שהוא של מלך]. והנמשל ארוכה מארץ מדהיג.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ב, ב (סי' מה). אוה"א יג, ב. לקו"א מב, א. כתבי קודש ו סע"ב. שמועה טובה סב, א.

-----  שולי הגליון  -----

יב) באוה"א ובלקו"א באו סי' רלד ורלד בהמשך אחד, אבל פשוט שאין קשר ביניהם, והמשל צ"ל באנפא נפשיה כמו שהובא בלקו"י ובכתבי קודש.

יג) בלקו"י: והנמשל חסר; ובכתבי קודש: והנמשל מובן.

-----  הערות וציונים  -----

ראה סי' נא ד"ה משל. וראה סי' רצב.