ספריית חב"ד ליובאוויטש

רמד

תקעו בחדש שופר. הנה בכל דבר שהוא משפיע [נ"א: נשפע] מלמעלה למטה צריך להיות בו צימצום, שבלעדיו לא היו יכולים התחתונים לקבל. וזהו נקרא ד"י, עד שיבלו שפתותיכם מלומר ד"י. כי הנה מה שההשפעה הולכות על ידו נקרא י"ד. והטעם כי הנה המשפיע הראשון נקרא יו"ד, על שם שאינו מושג, ואין יכולים לכנות [אותו] רק בקטנה מכל אותיות. וההשפעה אי אפשר [להיות] בלי צמצום כנזכר, וע"ז מורה הד', לשון (דל"ת) [דלות]. ולכן נקרא י"ד, וממטה למעלה הוא ד"י. כי הנה בספר יצירה אמרו המליך אות (ה') [פ'] בממשלה (וצרפה וכו') [וצרפן זה בזה], קשה [נ"א: ולכאורה] באות א' מה צירוף שייך. אך הענין כי באמת יש שם כל הכ"ב אותיות, אלא שכולם מתנהגים עפ"י הוראת אותה האות וטבעה. ולכן, כאשר נאמר ד"י, ד' קודם לי'. א"כ מתנהג היו"ד כפי הוראת הד' שהיא בראש, והוראת הד' הוא צמצום והסתלקות, לכן שם ד"ייד מורה על צמצום והסתלקות. משא"כ כשאות יו"ד קודם לד', שמתנהג הד' לפי הוראת היו"ד שבראש [ודו"ק].

והנה ג' ידות נמצאו בכתבי האר"י ז"לטו, יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. אהבה נקרא יד הגדולה, שאין הגדלות ניכר אלא מכח אהבה, כי כשמתיירא מלפני המלך אינו בא אצלו ואינו מכיר גדולתו. יד החזקה נקרא בחינת הצמצום כנזכר, שמתחזק נגד האהבה והשפעה ואינו מניחו לירד למטה רק בהדרגה, ואף על פי כן נקרא י"ד, לפי שבלעדו לא היו יכולים התחתונים לקבל, א"כ גם הוא צורך ההשפעה. והנה הם מתנגדים, וצריך להיות ממוצע המחברם, והוא י"ד הרמה. ואיתא במדרש רבה הבריח התיכון הוא יעקב. והוא נקרא עין, [כמ"ש עין] יעקב, וחכמים נקראים עיני העדה. ואיתא ישראל עלה במחשבה, וחכמה נקרא עי"ן (נ"א אי"ן), לכן היא מחברת ב' דברים מתנגדים. וכן יעקב מחברם ג"כ, לכן נקרא יד הרמה. (ואיתא) [וזהו שאמרו] בספר יצירה המליך אות פ' בממשלה, והנה ביחידות הוא ח'. וזה צירוף ממטה למעלה חד"ש. כי הש' הוא ג' קוים שע"י נמשך מריש דרגין. ד' הוא הצימצום שבכל ההשפעה כנזכר, וח' ג"כ כנזכר [נ"א: ומהיכן נמשך, מהח' כנ"ל]. [וכל מלמטה למעלה הוא מורה הסתלקות], אבל מלמעלה למטה הצירוף הוא שפ"ר, (טזוכבר כתבתי במקום אחר [נ"א: ועיין לעיל] שכל ממטה למעלה מורה הסתלקות) [ר"ל] שנמשך מריש דרגין ע"י ג' קוים לפ' ומשם [נ"א: ומפ'] לר' עלמין, ע"ד מ"ש ומאתים לנוטרים את פריו. וז"ש תקעו, פי' כמו ויתקע יעקב, בחדש שופר, פי' ששופר יתקע בחדש.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קיח (קכח). אוה"א נב, ב.

תקעו בחדש שופר – תהלים פא, ד. עד שיבלו כו' – שבת לב, ב. המליך אות פ' כו' – ס"י פ"ד מ"ט. יש שם כל הכ"ב אותיות – זח"ב רלד, ב. שם ד"י מורה כו' – ראה חגיגה יב, א. זח"ג רנח רע"א. ג' ידות נמצאו כו' – זח"ג רכז, ב. שם רמו, ב. (בכתבי האר"י ז"ל – פע"ח שער הזמירות פ"ו. ע"ח של"ג פ"א. שם שמ"ו פ"ז). הבריח התיכון הוא יעקב – זח"א א, ב. זח"ב נא סע"ב. שם קעה, ב. עין יעקב – ברכה לג, כח. וחכמים נקראים עיני העדה – שהש"ר א, טו. ע"ח ש"ח פ"א. ישראל עלה במחשבה – זח"א כד, א. בר"ר א, ד. וחכמה נקרא עי"ן – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ח פ"א. ראה זח"א כו, ב. (נ"א אי"ן – תקו"ז תמ"ב פא, ב. שם ת"ע קכו, א. ושם קלג רע"ב). לר' עלמין ע"ד כו' – זח"א (מדה"נ) קכד, ב. זו"ח נח כב, א. ומאתים לנוטרים גו' – שה"ש ח, יב. (ויתקע יעקב) [ויעקב תקע] – ויצא לא, כה.

-----  שולי הגליון  -----

יד) כן הוא גם במקבילות, ואולי צ"ל שד"י.

טו) באוה"א ג' ידות נמצאים בכתבים. ובמדל"י ג' ידות יש; ולכאורה כן צ"ל דאיתא כבר בזוהר.

טז) שמתי מלים אלו בסוגריים שאין כאן מקומן אלא בריש המשפט, כמו שהעתקתי ממדל"י.

-----  הערות וציונים  -----

וזהו נקרא די כו' – ראה סי' מד ד"ה וזאת המדה. ראה קדושת לוי, פרקי אבות לפ"ב מ"ד (הא') ד"ה וגם עוד: פי' י"ד כמו ששמעתי מאדומו"ר ז"ל כי בחי' השפע ורצון הנתינה המרומז ביו"ד של י"ד נתצמצם וחל כבר בגוון דבר הנתינה ומהותו וטעמו, ולמה דוקא על זה, שהמשפיע יודע שהמקבל צריך לזה, ונמצא כי כבר נתצמצם מחשבת המשפיע כדרכי ודברי המקבלו.

יש שם כל הכ"ב אותיות – ראה סי' שכו. וראה כש"ט ריש סי' צו-ב ושם סי' קצ. וראה ג"כ סי' רג סד"ה וא"ל שגם, ובהערות שם.

כשמתיירא . . אינו בא כו' – ראה סי' ריא בענין יראת עונש.

וחכמה . . מחברת ב' דברים מתנגדים – ראה סי' קיח ד"ה והנה מקובל, ובהערות שם.

ביחידות הוא ח' כו' – ראה סי' ר ד"ה והנה כשעלה.