ספריית חב"ד ליובאוויטש

רנ

רצון יראיו יעשה. לא ירצה לומר כפשוטו, שהקדוש ברוך הוא ממלא רצון הצדיק והירא, כי רצו"ן הוא לשון תאוה, שרצונו של אדם תאב לדבר מה. וזה לא ירצה לומר גבי צדיק וירא שהוא תאב לגשמיות. אך כי התפילה נקרא רצו"ן, כמ"ש ואני תפלתי וגו' עת רצו"ן. והנה הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ושולח הקב"ה בעצמו לצדיק הרצון כדי שיתפלל, ע"ד לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. ואז תפילתו מקובלת, כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא אם שגורה תפילתי בפי וכו'. וזהו רצון יראיו יעשה, ר"ל שזו התפילה יֵעָשֶׂה ויקובל. וכל זה בא לו כי הקב"ה שולח לו מענה לשון, והוא מחמת שהוא צדיק וירא מתחילה. לכך שלח לו הרצון (שהיא) שתהא כראוי ומקובלת כנזכרכב.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א עו, א.

רצון יראיו יעשה – תהלים קמה, יט. ואני תפלתי גו' עת רצו"ן – תהלים סט, יד. הקב"ה מתאוה לתפלתן כו' – יבמות סד, א. לאדם מערכי לב גו' – משלי טז, א. אם שגורה תפלתי בפי כו' – ברכות לד, ב.

-----  שולי הגליון  -----

כב) במדל"י סי' ריא (רכ), ובשמועה טובה צד ע"ב, בנוסח אחר:

רצון יראיו יעשה, ר"ל הרצון של יראיו יעשה אותו הקב"ה. כי התפילה נקרא רצון, והקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. וזהו רצון, ר"ל התפלה של יראיו, הקב"ה עושה אותה שנותן בלבו להתפלל על איזה דבר. כי איש הירא לא ירצה כלל להתפלל ולבקש איזה דבר, כי אין מחסור ליראיו, שכל מה שנותן לו הקב"ה הוא אומר די. ולכן הקב"ה נותן במחשבה ובלבו [נ"א המחשבה בלבו] שיתפלל, כי הוא ית' מתאווה לתפלתו. וזהו ואת שועתם ישמע.

-----  הערות וציונים  -----

הובא בקדושת לוי פ' ויגש ד"ה או יבואר הכתוב (וכן בשאר ספרי תלמידי הרה"מ, ובקצתם – כגון נו"א פ' וארא ד"ה וזהו הפי' – בסתמא בלי הזכרת שם הרה"מ).