ספריית חב"ד ליובאוויטש

רנה

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. ר"ל כוונת הפסוק על פי מ"ש רז"ל תפילות אבות תיקנום. ונ"ל שזהו אמרו ז"ל [על] דרך רמז. כי ידוע שהאבות המה חג"ת. כי אברהם היתה מדתו חסד, שהיה גומל חסד ואוהב את הבריות ומקרבן לאמונת הקב"ה ולעבודתו. כי מדת חסד היא האהבה כידוע, ומתוך שהיה דבוק במדה הזאת [מאד], הכיר והשיג את בוראו שיש מנהיג ואלו"ה בעולם. והנה יצחק, הגם שקיבל [ולמד] מאברהם אביו שיש אלו"ה בעולם, עכ"ז רצה לידע ולהשיג מעצמו ידיעת הבורא, כמ"ש דע את אלהי אביך, ולא שיהיה אצלו רק בקבלה לבד מצות אנשים מלומדה, ולכן התדבק את עצמו במדת היראה, ומכח זה הכיר והשיג הש"י בעצמו, לבד ממה שהיה לו קבלה מאביו. והנה יעקב ראה בעין השכל כי מן ההכרח שיש בהנהגת העולם מדה הממוצעת והמכריע בין חסד וגבורה, כי אלולי כן לא היה העולם מתקיים אם היה נוטה לאחד מב' הקצוות הנזכרים, לכן התדבק במדת התפארת, שהוא רחמים, המכריע בין חסד וגבורה. ומתוך זאת המדה שהשיג והכיר יותר מאבותיו הוא בחיר שבאבות, כי בזה העולם מתנהג בתמידות, כמ"ש רז"ל ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין שיתף עמו מדת רחמים.

וידוע שיש באדם, הנקרא עולם קטן, כל המדות הללו, ובאלו המדות האדם מתנהג. רק שיש אהבה קדושה ואהבה זרה ח"ו, וכן היראה והתפארות שהם זרות ח"ו. ואם ח"ו האדם מתנהג במדות הזרות הוא בוודאי פוגם בחג"ת הקדושים. אבל אם באה לאדם במחשבתו אהבה ויראה והתפארות זרה, והוא מתגבר ומעלה מחשבתו ממקום הזרות אל מקום הקדושה, ומוציא ומברר בזה הניצוצות הקדושים שבתוך הקליפות ומעלה אותם אל הקדושה. מחמת שהוא מתדבק ומחבר עצמו בעבודת בוראו ובתורתו הקדושה, ומחשבתו זכה ונקיה בלי שום סיג, ותמיד עיניו ולבו בלי הפסק רגע וחשקו וחפצו להתדבק בקדושה עליונה, ולהתחבר במדותיו יתברך, בוודאי אדם כזה מעלה כל הניצוצות ומבררם ומעלה אותם אל שורשם, שהם המדות העליונות. ובוודאי זהו אמרם ז"ל שמוסיף כח קדושה בפמליא של מעלה. והנה האדם כזה בוודאי הוא מתקן מדת חג"ת.

ולזה רמזו רז"ל תפילות אבות תיקנום. פי' תפילו"ת הוא לשון התחברות, כמ"ש בתיקונים יש טפל בט' ויש תפל בת' וכו'. דהיינו כשאדם מתחבר ומתדבק עצמו עם בוראו, ומחשבתו זכה וקדושה תמיד כנזכר, בזה מעלה כל המחשבות זרות אל שורשם כנזכר, ובזה הוא מתקן אבות שהם חג"ת, שמוסיף כח למעלה כנזכר.

וזה נ"ל המשך הפסוק להגיד בבוקר חסדך. ר"ל, מי שיתנהג במדת החסד שהוא מדת הבוקר, הוא מגי"ד, לשון המשכה, כמו הגד"ה ממשכת הלב. ר"ל, שאם יתנהג במדת החסד יומשך השפע לכל העולם בעבורו, ור"ל כשיחזיק במדת אברהם הנקרא בוק"ר, יומשך על ידו החסד שהיא מדה המשפעת שפע טוב בלי קץ ותכלית, כמדת המים שהם חסדים. וזהו כפל הלשון בבוק"ר חסדי"ך, שהוא לכאורה כפול, כי הלא בוקר הוא מדת החסד. אך לפי הנזכר יובן כי כך הוא הפירוש, להגיד, פי' להמשיך השפע שהוא חסדי"ך, וע"י מה ימשוך, ע"י בבוקר, פי' מדת בוקר שהוא מתנהג בו, ר"ל ע"י החסד שהאדם עושה הוא ממשיך חסד עליון אל העולמות. כי הוא נעשה הצינור המשפיע, כי הוא מעורר מדת נוצר חסד, שהוא בהיפוך אתוון צנו"ר נוצ"ר. וסוף הפסוק ואמונתך בלילות, פי' כי ידוע שמדת אמ"ת הוא מדת יעקב. ומדת לילה הוא מדת פחד יצחק. ומדת אמונהכג בה גם כן קיום העולם, כמ"ש וצדיק באמונתו יחיה, ואמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת. ואם כן יכול הוא לירדכד ההשפעה, אע"פ שהוא אוחז בלילות שהוא פחד יצחק. ואם כן מוסב גם כן תחילת הפסוק להגיד, שהוא לשון המשכה, גם על סוף הפסוק ואמונתך בלילות כנזכר.

והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בטעמא. מהו הטעם שמדת החסד גורם ההשפעה, וגם מה טעם שכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם בא להם ההשפעה ממה שלמעלה הימנו במדת מטי ולא מטי, ולמה כך היא המדה. אך כי הנה ידוע שיש למדות העליונות תשוקה גדולה ותאוה להשפיע לשל מטה הימנו, כמ"ש רז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינוק וכו'. והנה איתא בזוהר שמלת חס"ד הוא אותיות ח"ס ד', פי' שהוא חס על דל ומשפיע לו.

והנה נמשיל משל לעשיר שהוא חונן דלים ומשפיע להם. הנה העשיר הוא במעלה עליונה בעושר הון עתיק, והוא עוסק תמיד בעסקיו ברוב עשרו וברוב גדולתו, כי הוא נכבד מכל בני עירו. והנה איך תמצא שהעשיר ההוא יהיה חונן דלים שפילי הערך כנגד ערך העשיר. אך מפני שיש בהעשיר מדת חסד שהוא ח"ס על ד"ל, וזאת המדה גורמת לו שהוא פונה מכל עסקיו הגדולים והנכבדים ונותן עיניו ולבו על חסרון העני, מחמת שהוא חס עליו ביותר ומשגיח על העני מאוד להשלים די מחסורו אשר יחסר לו. נמצא כי העשיר צריך להשפיל ולהקטין את עצמו ממחשבתו שהיתה תמיד בגדלות בדברים גדולים ונכבדים, והוצרך להקטין עצמו במדת העני שהוא מדת הקטנות. כי תמיד בכל מקום שהאדם מחשב במחשבתו שם הוא, אם במדת גדלות שם הוא בגדלות, ואם בקטנות הוא מחשב שם הוא בקטנות. נמצא כי העשיר הוצרך להשפיל א"ע לתוך הקטנות, והכל מחמת מדת החסד שבו ותשוקתו וחשקו תמיד להשפיע לזולתו. ובלי ההשגחה אי אפשר להשפיע, לכך הוא מוכרח להשפיל ולהשגיח, כי לולא זאת לא היה המקבל מושפע ממנו.

והנה ידוע כי מדת [המקבלים] נוקבא נקרא, עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום. ומדת המשפיע הוא דכר, שהוא חסד, מדת העשיר המשפיע לעני. והנה מדת החסד חשקו תמיד להשפיע, כמאמרם ז"ל יותר ממה שהעגל וכו' [פרה רוצה להניק]. והנה אי אפשר להשפיע (אלא) [אם לא] שיעיין וישגיח על חסרונו של המקבל, הנה הוא מוכרח לידע ולהשגיח במה שלמטה הימנו. נמצא כי אצלו נחשב לירידה, שיורד מגדולה שלו ומעיין בתחתון ממנו בחסרונו. וזהו פי' מטי ולא מטי, ר"ל כשהוא מטי להמקבל השפע מלמעלה, הוא מוכרח שירד המשפיע ממעלתו של גדלות לקטנות של תחתון כנזכר, נמצא כי הוא לא מטי אצל העליון כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ח, ד (סי' קכט). כתבי קודש לז, א (עד לרישא דד"ה וזה נ"ל המשך).

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות – תהלים צב, ג. תפלות אבות תקנום – ברכות כו, ב. שהאבות המה חג"ת – זח"ב רעו, ב. זח"ג קעט, ב. שם שב, א. אברהם היתה כו' – ס' הבהיר סי' קצא. זח"ג שב, א. זח"א רל, ב. ראה ספר המצות להרמב"ם מ"ע ג. מדת חסד הוא האהבה – ראה זח"ב ט, א. תקו"ז י, ב. פרדס רמונים שכ"ג פ"א ערך אהבה. ומתוך שהיה כו' – ראה זח"א עו סע"ב. שיש מנהיג כו' – ראה בר"ר לט, א. דע את אלקי אביך – דה"א כח, ט. מצות אנשים מלומדה – ע"פ ישעיה כט, יג. אלולי כן לא היה כו' – ראה זח"א פו, ב. שם קמח, א. מדרש ילמדנו (בתי מדרשות ח"א) בראשית א. פרש"י בראשית א, א. התדבק במדת התפארת – זח"א קנז, ב. שם שב, א. הת"ת שהוא רחמים – ראה זח"א רנא רע"ב. המכריע – ראה זח"א קסא, ב. זח"ג יד רע"ב. בחיר שבאבות – בר"ר עו, א. ראה הקב"ה כו' – מדרש ילמדנו שם. פרש"י שם. ראה זח"ג שב, ב. בר"ר יד, טו. באדם הנקרא עולם קטן – תנחומא פקודי ג. שמוסיף כח כו' – איכ"ר א, לג. ראה זח"ב מ סע"ב. תפילו"ת הוא לשון התחברות – פרש"י ויצא ל, ח. כמ"ש בתיקונים יש טפל כו' – תמ"ז פד, ב. במדת החסד שהוא מדת הבוקר – זח"ב כא רע"ב. שם פא, א. הגד"ה ממשכת הלב – יומא עה, א. שבת פז סע"א. אברהם הנקרא בוק"ר – זח"ב לח, ב. המים שהם חסדים – זח"ב קעה, ב. זח"ג מא רע"א. נוצר חסד – כי תשא לד, ז. צנו"ר נוצ"ר – לקו"ת להאריז"ל פ' תולדות ד"ה ויעתר. שם פ' כי תשא ד"ה נוצר חסד. שמדת אמ"ת הוא מדת יעקב – זח"ג שב, א. זח"א קסא, א. זח"ב רעו, א. ומדת לילה . . פחד יצחק – זח"א קמב רע"א. זח"ב מו, ב. ומדת אמונה בה ג"כ קיום העולם – ראה זח"א רל, ב. וצדיק באמונתו יחיה – חבקוק ב, ד. בא חבקוק כו' – מכות כד, א. מטי ולא מטי – זח"א טז, א. יותר ממה שהעגל כו' – פסחים קיב, א. חסד הוא אותיות ח"ס ד' – זח"ג רנו, א. תקו"ז תכ"ב סז, ב. מדת המקבלים נוקבא נקרא – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. עניה ודלה דלית לה כו' – ראה זח"א רמט, ב. זח"ב ריח רע"ב. זו"ח אחרי מט רע"א. המשפיע הוא דכר – פרדס רמונים ש"ח ספ"ג ושם פ"ו. שם ש"כ פ"י. ראה זח"א רלב, א. זח"ב ד, ב ושם רמד, א. דכר שהוא חסד – זח"ג קמה, ב.

-----  שולי הגליון  -----

כג) בלקו"י מהדורת תו"א יש כאן השלמה מכ"י:

ומדת אמונה הוא רחמים ודין, ר"ל אם האדם מדתו במדת הגבורה שהוא היראה, שזאת המדה אדרבה מגבלת ומונעת השפע מלירד ולהשפיע לעולם, אך כשהוא דבוק גם במדת האמת והאמונה, אף שהוא במדת היראה הנקרא לילה, יכול להמשיך השפע על ידה, כי עיקר קיום העולם הוא אמת ואמונה, כי אמת הוא שורש כ"ב אתוון א' בתחילת האותיות וכו' שבהם נברא העולם, ומדת אמונה בה (כבפנים).

כד) צ"ל להוריד.

-----  הערות וציונים  -----

אברהם כו' והנה יצחק כו' והנה יעקב כו' – עיין כש"ט סי' רו-ב ובהערות שם.

והנה יעקב כו' לכן התדבק כו' – ראה סי' ב ד"ה והנה בבוא. סי' צה ד"ה ולבאר. סי' קיח ד"ה והנה מקובל. סי' רמד ד"ה והנה.

בעין השכל – לביטוי זה ראה זח"ב קטז סע"ב וזח"ג רל סע"ב. וראה כש"ט סי' רלב. וראה ענין עין יעקב בריש סי' נא. סי' ס סד"ה ונקדים. סי' ר סד"ה ונחזור. סי' רמד ד"ה והנה.

כי בזה העולם מתנהג בתמידות כו' – ראה סי' ב.

וידוע שיש באדם כו' – ראה סי' רס.

רק שיש אהבה קדושה ואהבה זרה ח"ו כו' – עיי"ש בסי' רס, וסוף סי' תנא. צוה"ר סי' פז.

אם באה לאדם . . זרה והוא כו' – ראה צוה"ר סי' פז. ועיין היטב בהערות לסי' קכג ד"ה ולא כמו.

תפילו"ת הוא לשון התחברות כו' – ראה סי' רעז-א ד"ה הכלל. וסי' שצח. רג"כ סי' קז ד"ה או ידע; סי' שיד ד"ה וזהו נפש. סי' תעט. (וכן בענין תפילין – סי' תז וסי' תעט). ועיין ת"א ופרש"י ויצא ל, ח וחקת יט, טו.

ע"י החסד שהאדם עושה כו' – ראה סי' קסז ד"ה מה. ולהעיר מזח"א רמד, א. זח"ב קפד, ב. זח"ג מד, א. ועוד עד"ז.

וסוף הפסוק ואמונתך בלילות כו' – עיין סי' רעט.

שכל הנאצלים והנבראים כו' במדת מטי ולא מטי כו' – ראה סי' רל ובהערות שם.

כי העשיר צריך להשפיל ולהקטין א"ע כו' – להעיר מסי' נה ובהערות שם.

בכל מקום שהאדם מחשב כו' – ראה ריש סי' סט ובהערות שם.