ספריית חב"ד ליובאוויטש

רנח

רמז הפסוק הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. הנה לכאורה נ"ל דהוה ליה למימר להיפך, הדר והוד [לפניו], ר"ל שעל ההדר שלפניו נותנים לו הודיה.

וא"ל ע"פ מ"ש רז"ל שהקב"ה משתעשע ומתענג בתורתן של צדיקים. אף קודם בריאת הצדיקים בעולם כבר תורתם חקוקה שם למעלה, והקב"ה אומר בשם אומרם, כמ"ש אליעזר בני [אומר] פרה בת שתים. והנה אפשר לומר שכללות התורה ופשוטה נקרא הוד, כמ"ש אשר תנה הודך על השמים. והראיה לזה שפשט התורה נקרא הו"ד, שאם לא כן אלא שפנימיות התורה נקרא הו"ד, א"כ קשה מה הוא תשובה שהשיב משה רבינו ע"ה למלאכים כלום יש אשה ביניכם או גניבה או גזילה וכו', ואם הו"ד זהו [מדבר] בפנימיות התורה וסודותיה א"כ לא היה משיב כלום. אלא וודאי מוכרח שזה קאי על פשטי התורה. והד"ר הוא נקרא פנימיות התורה וסודותיה, הלא כי כאשר האדם משיג הפנימיות יודע לדרוש על כל אות ואות וקוץ וקוץ תילי תילים [של הלכות], אלא שלא על חנם נכתבו, בזה הוא מהדר ומעטר התורה כידוע.

[כווהנה התור' נקראת עו"ז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן] ואפשר לומר שזה רמז הפסוק הוד והדר. כלומר לימוד הצדיקים, הן חידושי פשטי התורה הן חידוש מה שהוא מחדש בפנימיות, הכל נאמר מקודם בריאת הצדיק בעולם, וזהו לפני"ו, רק שע"י הצדיק נתגלה ונמשך אור למטה (כזאך באופן שילמוד בדחילו ורחימו המרומז בעוז וחדוה שהם יראה ואהבה). גם חדוה ר"ל הלומד בהתלהבות ושמחה גדולה בדביקות הש"י, אז בוודאי יכוון הדברים לאמיתתם, הן [הן] דברים החקוקים ונרשמים צירוף אותיות תורתו למעלה, וזהו שאמר במקומ"ו.

גם בזה יובן פסוק אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. ואפשר לומר שכך פירושו, אשרי אדם עו"ז לו, כלומר התורה המתיחסת לו, ר"ל שהוא חידש דבר בתורה וכיון לאמיתתו כמו הדברים החקוקים למעלה, וזהו בך. (כחומ"ש מסילות בלבבם, הוא מ"ש רז"ל דכבישין ליה שבילין דאורייתא בלביה, ר"ל שלומדים ע"ד האמת שהם על פי האמת דל"ב נתיבות חכמה שהם נקראים שבילין. ומ"ש בלבבם, ר"ל שלומד בב' לבבות בדחילו ורחימו).

ובזה מתורץ [מה שהקשינו] שהיה לו לומר איפכא הדר והוד, שהם מורים נצח והוד כידוע, אך הלוא ידוע כי אלו ב' המדות נקראים לימודי ה', והכתוב מדבר בלימודי הצדיק התחתון כנזכר. ולכך נאמר קודם הו"ד, ר"ל השעשועים שהקב"ה משתעשע בתורתו של הצדיק זהו ההוד, אע"פ שעדיין לא בא ההדר שהוא לימודי ה' ממש.

ועוד נ"ל מפני שההוד הוא הפשט וחיצוניות התורה, וההדר הוא הפנימיות. ומי שיש לו מפתחות החיצוניות הוא יכול לכנוס ולהשיג הפנימיות, אבל לא להיפך. והנה מהרש"א זלה"ה בחידושי אגדות כתב שההוד נקרא פנימיות התורה, ומתרץ הקושיא הנזכר לעיל מה שהשיב משה רבינו ע"ה למלאכים כלום יש אשה וכו', פי' הוא שכך אמר משה רבינו ע"ה, אתם המלאכים אינכם יכולים לקיים אלא פנימיות התורה לבד, אבל אנחנו יכולים לקיים שניהם. וא"כ לפי פירושו זלה"ה שהפנימיות נקרא הוד. ואפשר לומר ג"כ (הפסוק) [הפירוש] על דרך זה, כמ"ש בזוהר אשר תנה הודך וגו' דא הוא רזא דנהרא עמיקא וכו' ודא הוא אש"ר כמד"א אהי"ה אש"ר אהיה ע"ש ותבין היטיב.

והנה התורה נקראת עו"ז [כנ"ל], ולמעלה נקראת אוז"ן, (כטואפשר לומר שמה שאמרו רז"ל שלמה המלך ע"ה עשה אזנים לתורה, ר"ל שהשיג בחכמתו התורה העליונה). והנה צריך לתת טעם למה התורה נקראת למעלה אוז"ן ולמטה נקראת עו"ז. אך כי בתורה כתיב חצבה עמודיה שבעה, והם ז' ימי הבנין, וכתיב כולם בחכמה עשית. נמצא כי מוכרח הוא שבכל אחד מהם מעורב חכמה. דאם לא כן לא היו יכולים ב' דברים מתנגדים להיות אחד, אם לא ע"י חכמה שהוא עשה את הכל לאי"ן, והחכמה הוא אי"ן כמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא. והחכמה הוא יו"ד, לכך כל אחד מהם [הוא] כלול מי'. וזהו הכלל שאמר בכתבי האר"י זלה"הל שכל אחד כלול מי', והוא מטעם הנזכר. נמצא כי ז' ימי הבנין כל אחד כלול מי', והוא ז' פעמים י' נעשה ע' מעו"ז. אבל למעלה שם הוא א' במקום ע', כי שם הוא חשבון גדול י' מי' עד אלף, וזהו מורה על אל"ף, וזהו מורה אות א' שבאוז"ן. ואות ז' נשאר למטה כמו למעלה, ואות ו' למעלה הוא אות נו"ן פשוטה המורה על ההמשכה והתפשטות מעילא לתתא.

אבל צריך גם טעם לזה למה נשתנית למטה. ויובן על פי מ"ש רז"ל יצאת בת קול ואמרה הלכה כרבי אליעזר ואמר רבי יהושע אין משגיחין בבת קול וכו' אשכחן לאליהו וכו' א"ל חייך [ואמר] נצחוני בני וכו'. והנה אם הבת קול אמרה הלכה כר"א א"כ מסתמא התורה אמיתית כך היא, וכך הוא הצירוף למעלה, א"כ [קשה] איך אמר רבי יהושע אין משגיחין וכו'. גם צריך להבין כל שקלי וטריא של הש"ס שהוא התורה שבעל פה, מהיכן שורש שקלי וטריא, הלוא אורייתא דלעילא לא שייך בה שקלי וטריא. אך האמת הוא כי לעילא לא יש שום שקלי וטריא, רק דברים כהוויתן כפי ההלכה. אך מסיטרא דילן, דהיינו כאשר באה לתתא תוך ז' עמודים שלה שהם ז' ימי הבנין, שם שייך שקלי וטריא הנוטים לחסד ולדין, וכיוצא שאר המדות. ותחילת שקלי וטריא הנזכר הוא מאהי"ה אשר אהי"ה, שהוא לשון דעת הנוטה לכאן ולכאן. ובזה יובן מ"ש בספר הזוהר קב"ה אמליך באורייתא. ולכאורה קשה, וכי שייך למעלה איזה עצה ח"ו. אלא אמלי"ך הוא שקלי וטריא להפוך הסברות מה שהוא מתנגד לאורייתא דלעילאלא. אבל כבר ביארנו במקום אחר שהיא ע"ד צדיק מושל ביראת אלהי"ם. מחמת גודל דביקות הצדיק בבורא יתברך, רצון הצדיק היא רצונו יתברך, כמו הנסים שמצינו הצדיקים עושים חוץ לטבע מפני שהם גוזרים והקב"ה מקיים דבריהם. וכן על דרך זה הוא כאן. מאחר שהיו כל כך דבוקים בו יתברך, אמר רבי יהושע אי"ן משגיחין בבת קול, כי כבר נשתנה (נ"א ניתנה) התורה לישראל. כלומר, שהוא מסטרא דילן, ונאמר בה אחרי רבים להטות. א"כ, אם אנו צריכים לנטות לדעות, בוודאי התורה מסיטרא דילן ויש בה שקלי וטריא, ואנו הרוב, ויש יכולת [בידינו] להפוך הצירוף דלעילא שיהיה הלכה כמותינו. וזהו אל תקרי הליכות אלא הלכות, כלומר שהיה יכולת ביד התחתונים להפוך הליכות עולם דלעילא שיהיה הלכה כמו שפסקו הם. וז"ש נצחוני בני וכו' להפוך הצירוף כמותם, וקא חייך, שיש לו מזה שעשועים ותענוג גדול כביכול.

וזהו רמז הפסוק אשרי אדם עוז לו בך, שהיא התורה מסטרא דילן כנזכר, לו בך, כלומר התורה שהיא לו שחידשה מחמת דביקותו, יכול להפוך שכמו כן יהיה הצירוף למעלה [וזהו בך]. (לבואפשר לומר שלזה רומז מלת ב"ך, מפני שיש כ"ב אתוון באורייתא ויש יכולת בידם להפוך אתוון של הצירוף כמו לעשות מכ"ב ב"ך). וזהו שמפרש בסיפא דקרא מסילות בלבבם, ר"ל מי יכול לעשות כל אלה, מי שיש לו מסילו"ת שבילין דאורייתא, הליכות עולם כבישין ליה בלביה, וגם מתדבק ומתחבר בדביקות גדול בדחילו ורחימו, וזהו בלבבם, וזה האדם שיש לו עוז בך, שיכול להפוך הצירוף כנזכר. וא"ל שלזה רמזו בגמרא סרס המקרא ודרשהו, ר"ל מכח מדרש הצדיקים התחתונים גם המקרא דלעילא מתהפך כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לו, א (סי' רעז).

הוד והדר לפניו גו' – דה"א טז, כז. שהקב"ה משתעשע ומתענג כו' – תנחומא חקת ח. כמ"ש אליעזר בני כו' – שם. אשר תנה הודך גו' – תהלים ח, ב. שבת פח סע"ב. זח"ב ג, א. תשובה שהשיב משה כו' – ע"פ שבת פח סע"ב (ראה בהערות). לדרוש כו' תילי תילים – ראה עירובין כא סע"ב. מנחות כט, ב. התורה נקראת עו"ז כו' – ראה ויק"ר לא, ה. ראה זבחים קטז סע"א ורש"י שם ד"ה עוז. שהש"ר א, ג. ה' עוז לעמו יתן – תהלים כט, יא. אשרי אדם עוז לו גו' – תהלים פד, ו. דכבישין ליה כו' – ויק"ר יז, א. דל"ב נתיבות חכמה – ס"י פ"א, א-ב. שהם נקראים שבילין – זח"ג רצ, א. [הוד והדר] שהם מורים נו"ה – זח"ב צח סע"א והג' מהרח"ו שם ע"פ זח"א רסב, א. פע"ח שער הזמירות פ"א. אלו ב' המדות נקראים לימודי ה' – זח"ג סא, א ע"פ זח"ג יא, ב. מהרש"א זלה"ה בחידושי אגדות – שבת פח, ב ד"ה מה אנוש. אשר תנה גו' דא הוא רזא כו' – זח"ב מט, ב. אהי"ה גו' – שמות ג, יד. שלמה המלך ע"ה עשה כו' – עירובין כא סע"ב. חצבה עמודיה שבעה – משלי ט, א. והם ז' ימי הבנין – ראה זח"א פב סע"א. זח"ב רעו, ב. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. והחכמה הוא אי"ן – תקו"ז תמ"ב פא, ב. שם ת"ע קכז סע"א. שם קלג רע"ב. והחכמה מאי"ן תמצא – איוב כח, יב. והחכמה הוא יו"ד – זח"ב קכג, ב. זח"ג י, ב. כל א' מהם כלול מי' – תקו"ז תי"ז לא סע"א. שם תמ"ז פד, א. תס"ט קטז, ב. ראה פרדס רמונים ש"ח פ"ב. הכלל שאמר בכתבי האר"י זלה"ה כו' – ע"ח שכ"ד פ"א. שם שער מ"ד פ"א. ועוד. נו"ן פשוטה המורה כו' – ראה פרדס רמונים שכ"ז פי"ז. יצאת ב"ק ואמרה כו' – ב"מ נט, א. קב"ה אמליך באורייתא – זח"ג סא רע"ב. כבר ביארנו במ"א – לעיל סי' ס. צדיק מושל גו' – ש"ב כג, ג. שהם גוזרים והקב"ה מקיים – זח"א מה, ב. ראה שבת נט, ב. אחרי רבים להטות – משפטים כג, ב. אל תקרי הליכות כו' – מגילה כח, ב. ב"ך . . כ"ב אתוון באורייתא – שהש"ר א, ד. זו"ח שה"ש סו סע"ג. סרס המקרא ודרשהו – ב"ב קיט, ב.

-----  שולי הגליון  -----

כו) כן הוא גם בלקו"י, ושמתי סוגריים, דלכאורה אין כאן מקומו. ונראה שצ"ל בקטע הבא (ד"ה גם בזה יובן), כמו שהגיה כבר בלקו"י מהדורת תו"א.

כז) בלקו"י אין סוגריים.

כח) בלקו"י אין סוגריים.

כט) בלקו"י אין סוגריים.

ל) בלקו"י בכלל שאמרו שכל אחד כו', שכבר הובא בזוהר.

לא) בלקו"י דפוס ראשון הנוסח משובש. בדפוסים מאוחרים נ"א: להיפך אם יברא מה שהוא מתנגד לאורייתא דלעילא. במהדורת תו"א מכ"י: אמליך הוא שקלא וטריא, שהוא כמו אדם המתייעץ בעצמו שיש צד נוטה לשתי סברות. אך עם כל זה קשה איך יכולים הצדיקים ע"י שקלא וטריא להפוך הסברות מה שהוא מתנגד לאורייתא דלעילא.

לב) בלקו"י אין סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

דרוש זה צ"ל ברמזי פסוקים מלוקטים דמיוסד על פסוק בדברי הימים. בתהלים (צו, ו) לשון הכתוב הוד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו.

ע"פ מ"ש רז"ל שהקב"ה משתעשע כו' – ראה סי' לא ד"ה מובן, ואילך. סי' נז ד"ה וזהו בנתה. וראה לעיל סי' א.

תשובה שהשיב משה כו' – במס' שבת פח סע"ב שמשה רבינו השיב תשובה למלאכים, אבל שם באו"א. הלשון כלום יש כו' הוא ע"פ זח"ב ג, א (וראה שהש"ר ח, יא (ב)) מתשובת הקב"ה למלאכים.

חצבה עמודיה שבעה כו' – ראה סי' תד.

שבכל אחד מהם מעורב חכמה – ראה סי' תלד.

ב' דברים מתנגדים להיות אחד אם לא ע"י חכמה – ראה סי' ר ובהערות שם. רג"כ בהערות לריש סי' כז.

יצאת בת קול כו' ואמר רבי יהושע כו' – ראה כתבי קודש ז סע"ד: שמצינו שאמר הקב"ה הלכה כר"א ואמר ר"י אין משגיחין בבת קול, כי וודאי אצל הקב"ה אין ספק ולית תמן קמיה שקלא וטריא, רק מסטרא דילן כשבא להתפשט כבר יש שקלא וטריא ונק' אהי' אשר אהי', כמו יהי או לא, הן או לא, ונתן הש"י כח בהצדיקים להפך ההמשכות כרצונם ואחר רבים להטות הלכות, וזה ע"י מעשיהם הטובים, ונק' כליות יועצות, וזה שאמר עוז לו בך משום דמסילות בלבבם, ויש לו כח להפך הלכה בלבו והבן. ושם ריש ע"ד: ענין אהי' אשר אהי' ואח"כ נאמר הוי', כי מתחילה כשאדם רוצה לעשות איזה דבר אמר אנא מין למיעבד אי לא למיעבד ואח"כ גומר אעבד ואח"כ עושה.

רצון הצדיק הוא רצונו ית' – ראה סי' ס ד"ה והנה נמשיל. סי' קלד ד"ה וזהו. סוף סי' רלז. סי' רנ ורנא.

שמצינו הצדיקים עושים חוץ לטבע כו' – ראה סי' ערה.

ויש יכולת בידינו להפוך הצירוף דלעילא כו' – ראה סי' ס ד"ה והנה הצדיק. וסי' קכו, שיב, שפד, שצו.