רפט

אודך ה' כי אנפת בי. על דרך משל אדם אוהב את בנו הקטן ומכה אותו מחמת אהבה, והתינוק מתחיל לבכות. וכשמתחיל לבכות, אביו מצטער ומנשק אותו. וזהו כי אנפת [בי], כי האף הוא בי, שאני סובר שזה מחמת האף, ובאמת אתה עושה מחמת האהבה, ישוב (ידך, כשידך) [אפך, כשאפך], פי' מכתך כביכול חוזרת אצלך כנזכר, ותנחמני, אתה מנחם אותי.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א ה, ב. לקו"א לז, ב.

אודך ה' גו' ישב אפך ותנחמני – ישעיה יב, א.

-----  הערות וציונים  -----

ובאמת אתה עושה מחמת האהבה – להעיר ממשלי ג, יב. וראה פי' הרה"מ עה"פ והפכתי אבלם גו' (ירמיה לא, יג) באוה"ת-נ"ך להצ"צ, ח"א ע' שג ושם ח"ב ע' א'קכג. ולהעיר מלעיל סי' שו ד"ה וזהו.