רצד

או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. עלא דרך מאת ה' היתה זאת. כי כשאדם עושה רצונו יתברך, נולד התפארות גדול למעלה להמעשים שאנו עושים, והוא יתברך מתאוה שנהיה דבוקים בו יתברך. והוא בבחי' אב ואנו בבחינת בן, ברא כרעא דאבוהי. והוא כביכול בבחינת אביון, וזהו פי' ואם מך הוא מערכך, שאם הוא יתברך [כביכול] מך, [שהוא] בבחינת דין, הוא מערכך, מכוחך זה בא. וזהו מאת ה' היתה זאת, כביכול ממנו (יתברך) נעשה זאת, [בחינת] נוקבא, שהוא מדת (הרחמנות) [הדין]. נמצא שהוא יתברך בא במדות, אע"פ שהוא למעלה מן המדות. אבל כשאדם עושה הטוב בעיני הבורא [נ"א: רצונו של מקום], כביכול עושה מדת שלום לו יתברך, ומדת שלום הוא מדת התקשרות [שמקשר ומייחד כל המדות]. וזהו או יחזיק במעוזי, על דרך ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, כביכול מחזיקים אותו יתברך. וזהו יעשה שלום לי, שמקשרב יתברך כביכול, ואח"כ שלום יעשה לי, שמביא אל מדריגות התחתונות ההתקשרות (שעשיתי לו) [נ"א: אשר עשה לי].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' פב (צג). אוה"א ח, ב.

או יחזיק במעוזי גו – ישעיה כז, ה. מאת ה' היתה זאת – תהלים קיח, כג. ברא כרעא דאבוהי – עירובין ע, ב. ואם מך הוא מערכך – בחקותי כז, ח. נעשה זאת נוקבא – ראה זח"ג קמה, ב. שהוא מדת הדין – זח"ג קמה סע"ב. שם קיג, ב. ומדת שלום הוא מדת התקשרות – (שלום בחי' יסוד, זח"ג קטו, ב. תקו"ז תס"ט קטז, ב, שהוא מדת התקשרות) זח"א לא סע"א. שם פט, א. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב.

-----  שולי הגליון  -----

א) נו"א במדל"י: פי' דהנה כתיב מאת ה' היתה זאת. דכשישראל עושים רצונו של מקום יש תענוג גדול להשי"ת ב"ה, כי הוא ית' מתאוה שנהיה דבוקים בו, כמו בחינת אב אל הבן, ברא כרעא דאבוה. וזהו אם מך הוא (כבפנים).

ב) ברור שכאן חסר, וע"פ המבואר לעיל נראה שצ"ל שמקשר מדותיו יתברך כביכול.

-----  הערות וציונים  -----

כשאדם עושה רצונו ית' כו' – ראה סי' רמ.

שאם הוא ית' מך כו' מכחך זה בא – להעיר מספרי האזינו פיס' שיט. איכה רבה א, לג.

ישראל מפרנסין כו' כביכול מחזיקים כו' – ראה סי' שח. וראה ריש סי' ס ובהערות שם.

מחזיקים אותו – ראה סי' כד סד"ה אך עכ"ז.