שט

עיר קטנה ואנשים בה מעט. עי"ר לשון אעיר"ה שחר. פי', כי הקב"ה דורש אותנו לשוב אליו. משל למלך שהגלה את בניו. אחד מהם היה חכם, שכל צערו היה רק על אביו שיש לו צער ממה שגלו ממנו, ולא על צערו. ובזה נתעוררו רחמיו על כל הבנים מכח האחד החכם. כן הצדיק מעורר רחמיו יתברך על כל ישראל אמןיח.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י ריש סי' ט (ריש סי' י). אוה"א כ, א.

עיר קטנה גו' – קהלת ט, יד. אעיר"ה שחר – תהלים נז, ט.

-----  שולי הגליון  -----

יח) באוה"א מסתיים הדרוש כאן כמו בפנים. במדל"י יש המשך (והובא באוה"א יב סע"א ד"ה הצדיק מעורר רחמי הקב"ה על כל ישראל): וזהו אעירה שחר, ובת קול מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים (זח"ג קכו, א). וזהו הכרוז שבא לכל אחד ואחד התעוררות. ודוד המלך ע"ה אמר אני מעורר השחר (במ"ר טו, טז), שחר לשון דרישה, אני מעורר שהקב"ה ידרוש את ישראל. וזהו עיר [לשון התעוררות] קטנה ואנשים בה מעט, [אנשים נקראים המצות, שכל מצוה היא קומה שלמה, מעט,] שאילו היו עושים מצות היה מצוה גוררת מצוה והיו עובדים את הש"י. ובא אליה מלך גדול, כמאמר רז"ל (גיטין לא, ב) רוח דרומית קשה מכולם, דיש פיתוי יצר הרע שמפתה את הבריות באהבה רעה, ניאוף ח"ו וכיוצא בה.

באוה"א מוסיף בהרחבת הדיבור וביאור: ויש ביראה רעה ח"ו, אבל ע"י יראה רעה יוכל לקרב עצמו אל הקב"ה. על דרך עולה הייתי במעלה אדומים (ר"ה כב, ב), כשהצדוקים שכרו את אחד להטעות הסנהדרין מסתמא חפשו אחר אדם לא טוב. אך כשהזכיר את עצמו ביראה רעה, דהיינו גיהנם, ועי"ז שב אל ה' ולא הטעה הסנהדרין, דיראה הוא מדת אדום עיין לעיל (באוה"א א, ב. בלקו"י טו, ד סי' קצד; צוה"ר סי' פז; לקו"א לג, א) כמ"ש עשו הוא אדום (וישלח לו, ח). וזהו עולה הייתי, שהיה לי עליה על ידי מעלתו של אדומים כנ"ל. אבל ע"י אהבה רעה לא יוכל לשוב אל הקב"ה, כי אם כשיתן אל לבו היראה. וזו רוח דרומית קשה מכולם, שדרום נקרא אהבה. ומצא בה איש מסכן (קהלת ט, טו), לשון ערי מסכנות, לשון אוצר, שהיצר טוב אינו רוצה לגלות חכמתו לאחרים שיתיהר בה. ומלט הוא את העיר בחכמתו, פי' בחכמת היצר הרע שמה שמביא לו אהבה רעה אומר אם אני אוהב זה כל שכן שיש לי לאהוב את השם יתברך.

-----  הערות וציונים  -----

עיר לשון אעיר"ה – ראה סי' נ ד"ה וזהו וימלוך. סי' רכט ד"ה והמשך. סי' רמח ד"ה והנה כשהצדיק.