שי

עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. [פי'] כי לכך יצר את נשמתו של אדם כחומר [נ"א: למה מסר הקב"ה נשמתו של אדם בגוף החומרי], ולא ברא את האדם כאחד המלאכים, בשביל השעשועים שהקב"ה משתעשע בנשמתן של צדיקים. [ומהו השעשועים], על דרך משל מלך בשר ודם יש לו ציפור אחת שמדברת, ובשעה שמדברת [המלך משתעשע עמה ושומע ומצמצם שכלו הרמה לשמעה, ו-] יש לו שמחה גדולה [ותענוג] יותר (אבל) [מכל] השכליות שמדברים כל השרים היושבים ראשונה במלכות, מפני שזה הוא חידוש גדול וצמצם עצמו לשמוע אותו בשביל אהבתו. וזהו [פירוש] עם זו יצרתי לי, פי' [מלשון] צרור וחתום, בחומר. לי, כדי לעשות [לי] שעשוע. וכל המלאכים רואים חידוש גדול כזה, ואומרים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ומי כעמך וגו'. וזהו תהילתי יספר"ו, לשון ספי"ר, שהדברים מאירים [למרחוק], אחד מספר לחבירו וחבירו לחבירו. ולכך ישראל מאירים בכל העולמות, שעושין שעשועים גדולים ועושין רצון ושמחה לפניו יתברך להפיס כעסו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י יז, ב (סי' רכ).

עם זו יצרתי לי גו' – ישעיה מג, כא. צרור וחתום – ב"מ מג, א. וכל המלאכים כו' ואומרים כו' – זח"ב קנה, ב. בר"ר ח, ו. ה' אדונינו גו' – תהלים ח, י. ראה שבת פט, א. ומי כעמכך כישראל גו' – ש"ב ז, כג. לשון ספיר – תצוה כח, יח. ועוד.

-----  הערות וציונים  -----

עיין סי' שפח. לקו"י סי' קס (והוא באוה"א עו סע"ב) [הובא לקמן בהערות לסי' שפח]. וראה אורח לחיים פ' ויצא רד"ה א"י ויחלום: ושמעתי בשם הרה"ק בוצ"ק מוהר"ר דוב בער זללה"ה דתפארת נקרא גופא שהשי"ת אינו מתפאר במלאכים ובשרפים שעובדים אותו שהם מוכרחין בעבודה ואין להם יצה"ר ובחירה, אבל השי"ת מתפאר באדם שהוא מלובש בגוף ויצה"ר ויש לו בחירה לנטות איזה דרך שירצה, וכשעובד השי"ת הוא גורם התפארות, וזהו ישראל אשר בך אתפאר, ועל כן נקרא תפארת גופא מפני שהגוף שהאדם מלובש בו גורם התפארות ודפח"ח (וכן הובא שם בפ' שמות ד"ה והנה משה, פ' יתרו ד"ה ונראה דידוע, פ' תצוה סד"ה ואפשר לומר, ופ' אמור ד"ה שבת שבתון).

יצרתי לי פי' מלשון צרור וחתום – ראה סוף סי' רסב.