שיאיט

חכמות בחוץ תרונה. פי' אעפ"י שהם ב' חכמות, עילאה ותתאה, וזו היא חכמות, אפילו כשהם בחוץ, דהיינו חכמה תתאה, אע"פ כן תרונה, שחכמה אקרי כ"ח מ"ה והוא האי"ן. והוא היולי של כל העולמות ועליו נאמר בברית מנוחה יושבת בחיק המלך והיא סוכנ"ת למלך, לשון תענוג. וזה הוא למעלה רי"ש ולמטה שי"ר. חכמה נקרא צורכי של כל דבר מה שנצרך לעולם. וזהו תענוגו וחיותו מה שאנו ממשיכין לו יתברך תענוג נקרא חכמה עילאי ומה שאנו ממשיכין תענוג לעולם נקרא חכמה תתאה. וזהו בין תרין צדיקים עלמא יתיב, דהיינו ב' המשכות. המשכה אחת לתענוג עליון, והב' בתענוג הב' חכמה תתאה. וזהו תמונת ב' צדי"ן, צד"י פשוטה וצד"י כפופה. כי כשהצדיק רוצה להתפלל מתחילה משתחוה וכפיף קדם עלמא עילאה ונופל עליו יראה גדולה ואימה ובושה. וזהו השראת שכינה. דהיינו יראה פנימיות חכמה, בגין דאיהו רב ושליט. ונופל עליו כל כך יראה עד שיהיה בטל ממציאות נגד המלך ונכנס לשער אי"ן שהוא חכמה, יו"ד, בזה מקשר היו"ד עם הנו"ן ונעשה צד"י כפופה. אך עדיין הוא בחכמה תתאי דהיינו יראה, ועי"ז מוסיף תענוג להש"י כביכול. וזהו עצם השעשועים כמו האב שיש לו תענוג כשהבן מבקש להאב והאב נותן לו. וזהו בראשי"ת יר"א בוש"ת. והצדיק כיון שנכנס לשער אי"ן אז מקשר את עצמו לחכמה עילאי, כיון שהוא עצמו אי"ן, והאי"ן אינו מתאוה לשום דבר. וזהו פי' ויקח מאבני המקום. כיון שנכנס לשער אי"ן ומעלה אל לבו אלמלא כח השי"ת בו אזי הוא אפס מוחלט, א"כ הכל הוא כח השי"ת. והדיבור הוא עולם הדיבור של השי"ת שבו נברא העולם, ועולם הדיבור נמשך מחכמה, דהיינו התענוג והשעשועים של השי"ת שיש לו מן העולמות. וגם עתה הוא מדבר בשביל שעשוע של השי"ת, ובזה מחזיר את האותיות לשורשם, דהיינו חכמה שממנו נמשכו. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, דהיינו לשורשם, רק בשביל תענוג המלך, ובזה נתקשר המלך בחכמה עילאה ומלביש בדיבור שלו ובכוונה הנזכר, רצוניות שלו, בזה ממשיך שפע מרצון עליון לחכמה וממנה למטה עד סוף כל המדריגות. וכשנמשך נקרא צד"י פשוטה, נו"ן פשוטה שנמשכה כנודע ויו"ד שהיא חכמה נתקשרה בה. וכל הנזכר נקרא מל"ך, ך' פשוטה רצון עליון שנמשך עד הל', הוא ג' קוים שלמעלה שביחד נקרא גימ"ל, דהיינו ו' שהוא המשכה, ובסופ' יו"ד שהוא נותן לדל"ת, כמ"ש ג"ד גמו"ל דלי"ם, אבל בעשיריות נקרא למ"ד, דהיינו המשכה שבאה מלמעלה לתמונת נו"ן, וזהו תמונת למ"ד. ואח"כ מהלמ"ד אל המ', מלכות. וזה הציור מל"ך. וזהו הדיבור שהיה לו עליה עד למעלה בשביל השעשועים לעילא כנזכר, ועי"כ נמשך גם לתתאי. וידוע שהצדיק נקרא כ"ל. וזהו לא הכל בקימה ולא הכל וכו'. דהיינו תרין צדיקים לא שניהם שוים, כ"א מלך בקימה שיש לו עליה לעילא, ושרים בהשתחויה דהיינו המשכה לתתא, כדאיתא דהשתחויה הוא המשכה. על כן תקנו השתחויה לפני השם יתברך.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י באמצע סי' צא (באמצע סי' ק). [כל הדרוש לקמן סי' תכד].

חכמות בחוץ תרונה – משלי א, כ. ב' חכמות כו' – זח"א קמא, ב. שחכמה אקרי כ"ח מ"ה – זח"ג כח, א. שם לד, א. והוא האי"ן – תקו"ז תמ"ב פא, ב. שם ת"ע קכז סע"א וקלג רע"ב. בברית מנוחה – ס' ברית מנוחה, שלהי הדרך הראשונה (ושם: היא שוכנת בחיק המלך וסוכנת למלך). יושבת כו' והיא סוכנ"ת למלך – ע"פ מ"א א, ב' וד'. בין תרין צדיקים כו' – זח"א קנג, ב. בגין דאיהו רב ושליט – זח"א יא, ב. ראה ר"ח שער היראה פ"א. חכמה יו"ד – זח"ב קכא, א. זח"ג י, ב. מקשר היו"ד עם הנו"ן ונעשה צד"י כפופה – ראה זח"א ב, ב. בראשי"ת יר"א בש"ת – זח"ג רנז, א. תקו"ז ה, ב. שם ת"ז כד, א. ויקח מאבני המקום – ויצא כח, יא. והדיבור כו' שבו נברא העולם – בר"ר ג, ב. שם כז, א. אבות פ"ה מ"א. ג"ד גמו"ל דלי"ם – שבת קד, א. שהצדיק נקרא כ"ל – זח"א לא סע"א. זח"ג רנז, א. לא הכל בקימה כו' – תענית יד, ב.

-----  שולי הגליון  -----

יט) הנוסח שלפנינו כאן משובש מאד, ולא תקנתיו דדרוש זה נמצא לפנינו על נכון לקמן סי' תכד (החל מד"ה וכתיב חכמות בחוץ תרונה), ביחד עם הרישא שבמקבילות, והמעיין ידרשנו משם.

-----  הערות וציונים  -----

סימן זה הוא קטע מסי' תכד (שם ד"ה וכתיב חכמות בחוץ תרונה) והערותי שם.