שיד

קול קורא במדבר פנו דרך ה'. על דרך ושמעה קול אלה, (על דרך) שמשביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע שעה א' בעולם. כי בהתחלת הויות הנשמה לברוא מקשרים אותה בשכינה שהיא עולם השבועה, והשבועה היא שתהא מקושרת שם. וכל הדיבורים שמדברים בעוה"ז נחצבים מהדיבור שלמעלה. והדיבור הזה [הוא] ממוצע דיבור אחרון שלמעלה ודיבור ראשון שלמטה, וכל הדיבורים שמדברים באים מזה הדיבור, וכל מה שמדבר מעורר זה הדיבור (כנ"א מעורבים בזה הדיבור). וזהו לא תשא את שם ה' אלהי"ך לשוא, פירוש, כשמדבר דברים בטלים מגביה זה הדיבור בחנם, והוא מותרה ועומד בזה [להיות לו] התקשרות בזה הדיבור. וכשהוא רוצה [ח"ו] לנטות מדרך הטוב מתרה בו הדיבור, וגם מי שזוכה שומע שמתרה בו הקול [נ"א: ומי שזוכה יודע ושומע את הקול].

וזהו נפש כי תחטא, אורייתא קא מתמה האיך אפשר שתחטא ושמעה קול אלה, הלא היה [לו] לשמוע קול השבועה. או ראה, [שראה] מעשה של אחרים ונזכר במעשיו. כי כל מה שאדם רואה ישים אל לבו למה הראה לו הקב"ה [את זה], הלוא הכל בהשגחה פרטית. ואם רואה דבר עבירה [יחשוב] מסתמא גם אני עשיתי זאת [נ"א: שמץ מנהו], אע"פ שלא עשיתי זאת במעשה [נ"א: ממש], מכל מקום בענין אחר עשיתי זאת [נ"א: הרהר בלבו לעשות, וידוע כי המחשבה חמורה ממעשה]. למשל אחד עובר עבירה והולד ממזר, ומחשבה זרה חמור כמו ולד ממזר [נ"א: למשל אם הוא רואה את אחד שבא על אשת איש והוליד ממזר, [דמיון לזה הוי מ"ז] ומוציא זרע לבטלה על ידי מחשבה זרה חמור כמו מוליד ממזר]. וזהו או ראה, שרואה דבר אחד [נ"א: דבר עבירה מאדם אחר] ונזכר [בו] דבר שעשה. או ידע, על דרך אלהי"ם בושנו במעשינו ונכלמנו להרים פנינו אליך. עך דרך משל חותם המטונף, אם ישים אותו על שעוה אז נתטנף גם השעוה. כך כשהאדם מלוכלך בעבירה ומדבק את עצמו להשם יתברך, כביכול נעשה הלכלוך בהשם ית' [נ"א: הלכלוך למעלה] כביכול כשנעשה אחדות עם השם יתברך בעת תפילתו, שמדבר דיבורים ושורה בהם הקב"ה. לכן צריך תשובה קודם התפילה. וזהו בושנו במעשינו, מכח העבירות, ונכלמנו להרים פנינו אליך, פי' (פנימיות) [פנימיותנו] אליך, שיהא אני מדובק בך בשביל לכלוך העבירות. וזהו המדה של נושא עון, שסובל העון. וזהו או יד"ע [כי ידע הוא לשון התקשרות, ר"ל] בשביל התקשרות הבורא מונע את עצמו מעבירות.

וזהו קול קורא [הקול אלה קורא], במדבר, פי' בהדיבור, פנו דרך ה', שיהא השם ית' שורה בו. ישרו בערבה, כשנופלת לאדם מחשבה זרה בתפילתו שבא בהיכל המלך ודחפו אותו משם, (וכשמישים) [וכאשר ישים] אל לבו שדחפו אתו ישוב להקב"ה באימה גדולה ובושה גדולה [נ"א: ובתשובה רבה]. והקב"ה מבטיח אותו אל תירא כי אתך אני, בכל מקום (שאני) [שאנו] שם מביאים הקב"ה שם. וזהו ישרו בערבה, בזה שהמחשבה מעורב בקליפות, מסיל"ה, נקרא דרך שאינו כבושה, לאלהינ"ו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' סט (סי' פא). אוה"א לח, א.

קול קורא במדבר גו' – ישעיה מ, ג. ושמעה קול אלה – ויקרא ה, א. שמשביעין אותו כו' – נדה ל, ב. בשכינה שהיא עולם השבועה – ראה זח"ג רנה סע"א. ע"ח, שער הכללים פ"ז. לא תשא גו' – יתרו כ, ז. נפש כי תחטא . . ושמעה גו' או ראה . . או ידע – ויקרא ה, א. אורייתא קא מתמה כו' – זח"ג יג, ב. שם טז, א. אלהי"ם בושנו כו' – סליחות (ראה בהערות). ע"פ עזרא ט, ו. לכן צריך תשובה קודם התפילה – ראה זח"א רכח, ב. ישרו בערבה . . מסילה לאלקינו – ישעיה מ, ג. כשנופלת כו' שבא בהיכל המלך ודחפו כו' – זח"ב רמה, ב. אל תירא כי אתך אני – ישעיה מג, א-ב. מסיל"ה נקרא כו' – ראה זח"א קמב, א.

-----  שולי הגליון  -----

כ) הנ"א הנזכר אינו במקבילות שנסמנו.

-----  הערות וציונים  -----

וכל הדיבורים שמדברים בעוה"ז כו' – ראה סי' שב. וראה ריש סי' רעז-א. סי' שיז. ריש סי' תו.

וזה נפש – (עד סוף הקטע) כבר הובא לעיל סי' קז.

ישרו בערבה מסילה לאלקינו – ראה פי' הרה"מ באורח לחיים פ' דברים סד"ה אלה הדברים, פי' הפסוק קול קורא גו' באו"א, ושם: ישרו בערבה כשהאדם הוא בערבוב ואין יכול להיות יחוד קול ודיבור ואין לו דרך ה' לעשות יחוד, עכ"ז תישרו בערבה כשאתם בערבוב [בשמועה טובה נד, א: ערבוב מחשבה] שתתן עכ"פ מסילה לאלקינו.

כשנופלת לאדם מ"ז כו' דחפו אותו משם כו' – ראה סי' שפו וסי' תו. מדל"י סי' מז (נג). ורג"כ לעיל סי' נ ד"ה וזהו פי' וימלוך.

מסילה נקרא דרך שאינו כבושה – צ"ע מפרש"י וארא ט, יז: מסילה דמתרגמינן (ישעיה יא, טז) אורח כבישא. וכן בזח"א קמב, א מסלה דאיהי מתיישבא לאעברא כו'.