שיז

מי עלה שמים וירד, למטה, ולהעלות היראה והאהבה במחשבתו שהם נקראים שמים, מי אסף רוח בחפניו, פי' מי שיאסוף כל הדיבורים למעלה במדות. מי צרר מים בשמלה, מי צרר מים התורה בשמלה, במלבוש, על דרך שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד. מי הקים כל אפסי ארץ, כל הנצוצין של ארציות. זה מה, שהוא מה שמו ומה שם בנו כי תדע. פירוש כשיודע שכל מה הוא משמו כנודע, מאהבה ויראה ובכל הכנויים, שכל הדיבורים והמחשבות הכל מהשכינה. ומה שכל זה הוא משם, פי' שכל המדות יראה ואהבה וכו' וכל החכמות הכל מהשי"ת והם כמו הבן כביכול. נמצא כשיודע כל זה הוא מעלה אותם להקב"ה. לזה אומר אמרת ה' צרופהכב, לא לחנם, כי מהדיבור העליון כנזכר, וגם לשון צירוף הוא שיודע לצרף את כל הדיבורים המעשיות והגשמיות להשי"ת.

וזהו תורה לשמה, ולא במעשה לבד. נמצא זה הכלל, מה שאדם רואה או שומע או מדבר יקח להשי"ת יראה ואהבה, או שיודע הצירופים והכינוים כנזכר. וזהו פירוש תורה לשמה, כשמה, שהיא מורית לאדם יראה ואהבה וכו', וגם בשבילה, וזהו לשם ה', פירוש לשם השכינה, שיעלה כל הדיבורים כנזכר, ולא למעשה בלבד, כי זה גרם כמוכג, וזהו אורייתא שמותיו של הקדוש ברוך הוא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מי עלה שמים וירד – משלי ל, ד. היראה והאהבה . . נקראים שמים – ראה זח"ג רנז, א. מי אסף גו' מי צרר גו' מי הקים גו' מה שמו גו' – משלי שם. מים התורה – ב"ק יז, א. שיחת חולין כו' – סוכה כא, ב. אמרת אלוה צרופה – משלי ל, ה. תורה כו' שהיא מורית כו' – זח"ג נג, ב. לשמה . . לשם ה' – פע"ח ריש שער הנהגת הלימוד. שער המצות פ' ואתחנן ד"ה ענין מ"ש רז"ל. אורייתא שמותיו של הקב"ה – זח"ב קכד, א. שם פז סע"א. שם צ, ב.

-----  שולי הגליון  -----

כב) נראה שצ"ל אמרת אלוה צרופה, ע"פ לשון הכתוב במשלי ל, ה הבא תיכף אחרי הפסוק הנדרש כולו לעיל, ובפנים העתיק לשון הכתוב בשירת דוד (ש"א כב, לא; תהלים יח, לא).

כג) אולי צ"ל כי זה גרם שמו, ואם לאו חסר כאן.

-----  הערות וציונים  -----

שכל הדיבורים . . מהשכינה – ראה ריש סי' שב ובהערות שם.

מה שאדם רואה או שומע או מדבר יקח כו' – ראה סי' קז ד"ה או ראה, וריש סי' קטו.

כשמה שהיא מורית לאדם כו' – ראה סי' תנג. רג"כ סי' תמא ד"ה וזהו.

לשם ה' – ראה סי' תיט. וראה בהערות לכש"ט סי' קמב.