שסג

רמז הפסוק וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' מזרם וממטר. נראה לפרש על פי מ"ש בגמרא תניא אמר רבי יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו וכו'. הנה יש לדקדק על הלשון לא ראינו וכו', וכי הישן רואה השינה בעיניו, אדרבא הישן אינו רואה. ועוד, אומרו כשהיינו שמחים לא ראינו וכו', פשיטא בשעה שהיו שמחים לא היו רואים והוה ליה למימר בימי שמחת בית השואבה [לא היינו רואים שינה].

ויש לתרץ על פי הירושלמי שאמרו למה נקראת בית השואבה שהיו שואבים משם רוח הקודש, ר"ל מתוך שמחה של מצוה והדביקות שהיה להם זכו לרוח הקודש. והנה צריך לתת טעם לזה. הגם שנאמר [והיה] כנגן המנגן וגו', גם זה צריך להבין למה הוא כך. וי"ל למשל השמחה באה לאדם מחמת שהיה לו איזה תענוג גדול, או [שנתבשר] בשורה טובה, [והיה לו תענוג גדול מזה], או שראה איזה דבר שיש לו תענוג גדול מהדבר ההוא באה לו השמחה. נמצא מצינו שהשמחה נמשכת מעולם התענוג שהוא רוחני בלתי מושג, והוא עליון עד מאד הנקרא קד"ש בלא ו'. ומשם נמשך למדריגת (קו"דש) [קדוש] שהוא התפשטות הקדש בו', ומשם יורד ממדריגה למדריגה עד שבא אל האדם רוח הקודש.

והנה אמרו רז"ל על פסוק מה יש לך בבית וגו', שאין השראת שכינה וברכה שורה אלא על איזה דבר שיהיה כלי המקבל השפעה ההוא. ואמרו רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל [לפיכך] הרבה להם וכו', ר"ל כי המצות בעצם המה תרי"ג, אבל כאשר יקיים האדם בכל דרכיך דעהו יוכל לקיים הרבה והרבה פעמים תרי"ג עד אין קץ, כי כל מעשיו הם לשם שמים. נמצא שהוא מקיים בכל עת ובכל רגע מצות בוראו [ית' שמו], כמו שאמרו על הלל הזקן על אכילתו היה אומר אגמול חסד עם אכסניא וכו'. וז"ש לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כי בדבר שאין לו קצבה נופל בו לשון ריבוי. משא"כ אם לא היו כי אם תרי"ג מה שייך לומר לשון הרבה, וכי בשביל שהם תרי"ג קורא אותם מרובים. אבל לפי הנזכר אתי שפיר, כי המקיים בכל דרכיך דעהו אין קץ למצותיו כנזכר. ומ"ש לזכות את ישראל, ר"ל בעשייתם לשם שמים (הם) מזדככים החומרים שלהם, ויהיו יכולים להתדבק ולהתחבר בקדושה, כי מצו"ה הוא לשון צוו"תא והתחברות. ואפשר לומר שלזה רמזו [ואמרו] מצוה גוררת מצוה, פירוש בעשותו המצוה [גוררת ו]גורמת התחברות והתדבקות כנזכר. ועבירה גוררת עבירה, כי עבירה הוא לשון פירוד מבוראו ח"ו.

ונחזור אל הענין שבלתי יכולת להמשיך ההשפעה מלמעלה אם לא על ידי כלי המקבל, וצריך לידע הטעם למה הוא כך. מפני שהקדושה העליונה בהירה ומאירה מאוד ואי אפשר לסובלה, ועל ידי עשיית המצוה, שהיא כלי המקבל, מתלבשות בתוכה האור העליון, ויוכל האדם לסובלו ולקבלו, כדמיון אור השמש ששמו הבורא יתברך בתוך נרתיקו בכדי שיוכלו ברואי עולם לסבול אותו.

ואפשר לומר שזהו רמז הפסוק וסוכה תהיה לצל יומם. אם הוא מדבר (בקימו המצות) [במקיימי מצות] הסוכה אז הוא כפשוטו, וסוכה, ר"ל מצות סוכה, תהיה להם למגן ולצל המציל מפני האור העליון שיוכלו לקבלו כנזכר, שיהיה להם המצוה הזאת כנרתיק וצל בכדי שיוכלו לסבול האור. וזהו שכתוב יומ"ם, כידוע שהחסד המתפשט ומשפיע נקרא יומ"ם, כמו יומם יצוה ה' חסדו, ויהיה להם הסוכה לצל ולקבל בתוכו ההשפעה.

ואם הוא מדבר באותן השמחים בשמחת בית השואבה, פירוש הפסוק כך הוא. וסו"כה, פירוש רוח הקודש הנקרא סכיי"ה, תהיה להם, מחמת שעשו תחילה הצל ונרתיק להשתלשל בתוכו קודש העליון, שהוא עולם התענוג, מתוך השמחה של מצוה, שהוא קדש המתפשט בו' כנזכר, אשר משם שואבים רוח הקודש מעילא לתתא על ידי ו' המתארך, שהוא חסד המתפשט עם כולם, יומא דכלהו. וזהו שסיים [מחורב] ולמחסה ולמסתור (מחורב) מזרם וממטר, [ר"ל] שהוא כלול מכל הו' קצוות שהם כלולים מחסד וגבורה, שהם אש ומים, לשון חורב ומטר, כי כן גם הצל אשר עשו, שהוא השמחה של מצוה, היתה גם כן כלולה מאהבה ויראה הנקראים חסד וגבורה. על כן תהיה להם למחסה גם כן מחורב מזרם וממטר.

כי הנה ידוע שיש ב' מיני יצר הרע המחטיא את האדם חס ושלום. א' המבטלו מלקיים מצות עשה, וא' [המסיתו] לעבור על מצות ל"ת. והנה היצר הרע המבטלו ממצות עשה הוא דמיון המים אשר טבעם קר ולח, כך הוא נותן באדם קרירות וחלישות וכבדות הגוף ועצלות כדי שיהיה נמנע מלקיים מצות בוראו. ויצר הרע הב' הוא המחמם ומלהב את האדם, ר"ל דמיון האש, לעבור על לא תעשה. וזה שאמר כי בעשותו כל אלה, דהיינו שיעשה המצוה בשלימות, בדחילו ורחימו שהם חסד וגבורה, ויגרמו בזה להמשיך החסד העליון שהוא יומ"ם, כלול מחסד וגבורה שהם כל הו' קצוות כנזכר, וישאבו רוח הקודש שהיא הסוכ"ה, תהיה להם למחסה ולמסתור מב' מיני היצר הרע הנקראים חורב ומטר שהם אש ומים כנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רנט (רסז).

וסוכה תהיה לצל גו' – ישעיה ד, ו. בגמרא תניא אמר כו' – סוכה נג, א. למה נקראת בית השואבה כו' – ירושלמי סוכה פ"ה ה"א. כנגן המנגן גו' – מ"ב ג, טו. ראה ירושלמי שם. שבת ל, ב. קד"ש בלא ו' – ראה זח"ב קכא סע"א. ומשם יורד כו' רוה"ק – ראה זח"ג סא רע"א. שם רצז, א. מה יש לך בבית גו' – מ"ב ד, ב. שאין כו' אלא על איזה דבר כו' – זח"א פח, א. זח"ב פז, ב. זח"ג לד, א. רצה הקב"ה לזכות כו' – מכות כג, ב. בכל דרכיך דעהו – משלי ג, ו. ראה ברכות סג, ב. כל מעשיו הם לשם שמים – ע"פ אבות פ"ב מי"ב. שאמרו על הלל הזקן כו' – ויק"ר לד, ג. מצו"ה הוא לשון צוו"תא – של"ה בעשרה מאמרות מאמר ג-ד (נא, ב). שם מס' יומא פרק ד"ח תוכחת מוסר (רלז, ב). אוה"ח תצוה כז, כ ושם פנחס כז, כג. מצוה גוררת מצוה – אבות פ"ד מ"ב. ועבירה גוררת עבירה – שם. שהחסד המתפשט כו' יומ"ם – זח"ג (ר"מ) קכא, ב. שם קצא, ב. יומם יצוה ה' חסדו – תהלים מב, ט. רוה"ק הנקרא סכי"ה – מגילה יד, א. חסד המתפשט עם כולם – זח"ג קג רע"ב. שם קצא, ב. ראה זח"א מו, א. ע"ח שכ"ה דרוש ב' כלל ז. מחורב ולמחסה ולמסתור גו' – ישעיה ד, ו. מחו"ג שהם אש ומים – זח"ג רנה סע"א. מאהבה ויראה הנקראים חו"ג – ראה תקו"ז ת"י כה, ב.

-----  הערות וציונים  -----

שהשמחה נמשכת מעולם התענוג כו' – ראה סי' רג ד"ה ונחזור.

קד"ש בלא ו' כו' – ראה סוף סי' תלח.

ומ"ש לזכות את ישראל כו' – ראה שמועה טובה סח סע"ב.

מצוה הוא לשון צוותא והתחברות – ראה סי' קג וסי' תז.

עבירה הוא לשון פירוד – ראה סי' מד סד"ה ובמקום. סי' תנו ד"ה וכן.

כל מעשיו הם לש"ש כו' כמו שאמרו על הלל כו' – ראה סי' תנו ד"ה ואפשר.

ב' מיני יצר הרע כו' – ראה ריש סי' מד.