שעח

דע את אלקי אביך, שתהיה מקושר אליו בהתפשטות הגשמיות [ותהא רואה שיש אלהים בעולם, ואף אם הכופרים אומרים [לך] מנא לך הא, לא יציית אותם. כמשל אחד ראה בגשמיות שדבר זה הוא זהב, אע"פ שאומרים לו שאינו זהב, אף על פי כן יודע האמת שהוא זהב. כך כשרואה בעין שכלו את הש"י לא מפסיד באמונתו שום דבר (נ"א: לא יפסוד שום דבר את אמונתו).].

ומתחילה נופלת עליו יראה שירא לעצמו שימות מיד, ואם יקבל על עצמו אף מיתה, אזי תפול עליו יראה העיקרית. וזהו כבוד נאצל. כי העבודה הפשוטה הוא כבוד נברא. פי' כבוד נברא הוא מחמת שרואה כל הנבראים שבעולם, ומחמת זה מכיר כבודו יתברך ועובד אותו, כי מכח גדולת העבד ניכר גדולת רבו. והוא נקרא עבד להש"י, שעובד אותו מחמת עבדיו. אבל בשביל כבוד נאצל יבוא למדריגת בן, כמו הבן שאוהב את אביו אע"פ שלא עשה לו שום טובה. ונאצל הוא לשון הפרשה, שנפרש ממנו השגת ידיעת השי"ת כלל. וכל מה שיש יותר העלמה, העבודה יותר חשוב אצלו, ובשביל זה אוהב אותו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י טו, ג (סי' קצג). אוה"א ג, א. לקו"א לד, א.

דע את אלקי אביך – דה"א כח, ט. דע . . מקושר – ע"פ בראשית ד, א. בהתפשטות הגשמיות – ראה טושו"ע או"ח ריש סי' צח. כבוד נאצל . . כבוד נברא – תקו"ז ו, ב. מכח גדולת העבד כו' – כתר מלכות לרשב"ג, סוף הבבא מי יכיל. ר"ח שער היראה פ"ב. של"ה, תושב"כ פ' יתרו ד"ה לא יהיה לך. ונאצל הוא לשון הפרשה – פרש"י תולדות כז, לו.

-----  הערות וציונים  -----

דע . . שתהא מקושר – ראה סי' שסט.

כבוד נאצל . . כבוד נברא – ראה אוה"א כח, א (ובכתבי קודש כג, ד עד "אלקותו ית'"): יש כבוד נאצל ויש כבוד נברא, כבוד נברא הוא מלכות דבריאה שהוא עובד הקב"ה מחמת בחי' הברואים ומהברואים נקרא השי"ת בשם הברואים [אלקים] שהברואים מקבלים אלקותו ית'. וכבוד נאצל הוא מלכות דאצילות שהוא עובד הקב"ה מחמת עצמותו ית', ושם הוי' ב"ה נקרא עצמותו, שם העצם. ובכתבי קודש ט, ד: כבוד נאצל הוא כשעלה ברצונו להשיג עילויו ומבינו בשכלו שלו, כי העילוי הוא א"ס. וכבוד נברא כשרוצה להשיג ומביט בברואים ומכח הברואים ומבינו בבורא ית', נמצא זה מיעוט והבן. וראה סי' נב בענין תפארת בריאה ותפארת אצילות.

מחמת שרואה כל הנבראים שבעולם ומחמת זה מכיר כו' – ראה סי' שסו.