(שפ)

כנפים נקראים מה שהולכים ממדריגה למדריגה בעבודת השי"ת, [וזהו בעמדם, ישראל בתפלה, תרפינה כנפיהם]. שהמלאכים אומרים בלבם שעבודתם אינה כלום נגד עבודת בני אדם. כי המלאך הוא גדול כמו שליש עולם, והאדם הוא הקטן. וכאשר האדם יתן אל לבו לדבר באהבה ויראה הלוא השכינה משתוקקת לדברים אלו כמו האם המשתוקקת שידבר בנה דבר של שכל כדי שתתחשב לפני בעלה. כך כשהדיבורים באים למעלה מכח האדם מקושטים בזה הכח, נולד התפארות גדול, והמלאכים אומרים מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ולכך עדיף שיאמר [אפילו] תיבה אחת [בתפלה] באהבה ויראה, כי בזה מעורר שכל המלאכים אומרים שירה להקב"ה. וגם הוא מעורר כל העולמות, כשהוא עובד להקב"ה כל העולמות עובדים אותו יתברך.

וזהו [שיר השירים], כשאדם אומר למטה שיר אחד מעורר למעלה השירים, דהיינו שירים הרבה. [אימתי], אשר לשלמה, ר"ל כאשר הוא להקב"ה, [ברצון מלך שהשלום שלו], דהיינו בדחילו ורחימו. כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' סד (עז) אוה"א יז, ב. [המשך לסי' שעט]

[בעמדם ישראל בתפילה כו' – ראה תנחומא קדושים ו. בעמדם תרפינה כנפיהם – יחזקאל א, כד]. המלאך הוא גדול כו' – בר"ר סח, יב. והמלאכים אומרים מי כו' – זח"ב קנה, ב. זח"ג קג, ב. מי כעמך ישראל גו' – דה"א יז, כא. (בזוהר שם מש"ב ז, כג). בזה מעורר שכל המלאכים כו' – ראה חולין צא סע"ב. זח"א מ, א. שיר השירים – שה"ש א, א. לשלמה כו' להקב"ה – ראה במ"ר יב, ד. בלא דו"ר לא פרחא לעילא – תקו"ז ת"י כה, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה הערות וציונים לעיל סימן שפ.