שפו

כשנופלת לו מחשבה זרה בתפילתו אזי יתבושש עד מאוד, כי דחפו אותו מהיכל המלך, וישוב לתוך ההיכל בבושה רבה ובהכנעה רבה. ועוד, כי מחשבה זרה היא עבירה [גדולה] כמו מוליד ממזר, על דרך רחילא בתר רחילא אזלא [כאשה כן בתה], כי כמו שהמחשבה היא דכר ונוקבא כך הקול והדיבור הם דכר ונוקבא. ואם יש לו מחשבה זרה ומדבר דברי קודש הוי כמו ממזר, שיש לו צורה כמו אדם הפשוט [נ"א: הכשר] רק הפנימיות הוא רע. כך הקול והדיבור הוא באותיות קדושות, רק המחשבה היא רעה, שחושב דבר אחר ומוליד ממזר דיבור קודש. ועוד יחשוב כי הקב"ה אומר [מדוע באתי ואין איש], מדוע באתי בהתיבה ואין איש בהתיבהא, כי מחשבתו משוטטת בדברים אחרים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א ב, א. צוה"ר סי' פט. לקו"א לג, א.

דחפו אותו מהיכל המלך – ראה זח"ב רמה, ב. רחילא בתר רחילא אזלא – כתובות סג, א. שהמחשבה היא דו"נ – (או"א) ראה זח"ג רכט סע"ב. הקול והדיבור הם דו"נ – תקו"ז תס"א צג סע"ב. מדוע באתי גו' – ישעיה נ, ב.

-----  שולי הגליון  -----

א) בצוה"ר: ומדוע באת בהתיבה ואין אני בהתיבה.

-----  הערות וציונים  -----

כי דחפו אותו מהיכל המלך – ראה סי' נ ד"ה וזהו פי' וימלוך. סי' שיד ד"ה וזה קול. סי' תו ד"ה האומר. מדל"י סי' מז (נג). צוה"ר ריש סי' פז.

כשנופלת לו מ"ז היא עבירה כמו מוליד ממזר כו' – עיין מדל"י סי' קמח (קנו). וראה סי' קז ד"ה או ראה. להעיר מענין ממזר תמורה (מס' כלה פ"א. נדרים כ, ב), עיין לקו"י סי' צ.

הקול והדיבור הם דכר ונוקבא – ראה ריש סי' קה.