שפז-ג

וצריךד לאחוז את עצמו לאי"ן, שכשהוא חושב את עצמו ליש, אז אין הקב"ה מתלבש בו (יתברך), שהוא יתברך אין סוף, ואין כלי יכולה לסובלו. אבל כשהוא חושב שהוא אי"ן ושוכח בעצמו, שאינו מבקש על עצמו כלום רק על השכינה, שאם הוא מבקש על עצמו הוא דבוק בגשמיות ובזמניות, אבל כששוכח בעצמו ואינו דבוק כלל בתאוות עוה"ז אז הוא יכול לבוא למעלה מזמניות, דהיינו לעולם המחשבה, ששם הכל שוה, חיים ומות ים ויבשה. וזהו פי' בזוהר מה תצעק אלי דבר אל בני וגו', אלי דייקא, דהא האי מילתא בעתיקא תליא. והיו צריכים להפקיר את עצמן ולשכוח בצרתם כדי שיבואו לעולם המחשבה, ושם הכל שוה, והיו יכולים לילך אפילו בים. אבל אם אדם דבוק בתאוות [נ"א: בטבעיות] עוה"ז אינו יכול להפשיט עצמו מהגשמיות. שכשהוא מתאוה לאיזה דבר נמצא הוא בהתחלקות טוב ורע, וזהו בז' ימי הבנין, והאיך יבוא למעלה מזמניות ששם הכל שוה, אחדות פשוטה, דהיינו בינה. וזהו שלהבת י"ה, חכמה ובינה. ואז כשיש זיווג אהבה ויראה, נולד תנועה באיברים, בידים, שאהבה ויראה העליונים, דהיינו חכמה ובינה, מתגלים בידים שהם חסד וגבורה, ולפעמים נולד השתנות בקול.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קנא (קנט) [עד אחדות פשוטה]. אוה"א ב, א. לקו"א לג, ב.

שכשהוא חושב א"ע ליש אז אין כו' – ראה סוטה ה, א. פי' בזוהר מה כו' – זח"ב נב, ב. מה תצעק אלי גו' – בשלח יד, טו. שלהבת י"ה – שה"ש ח, ו. י"ה חכמה ובינה – זח"ג קנג, ב. תקו"ז ג, א. שם ז רע"א. ת"ד יט, א. אהבה ויראה העליונים דהיינו חכמה ובינה – תקו"ז ת"י כה, ב. בידים שהם חסד וגבורה – זח"א כג רע"א. שם כו רע"ב. תקו"ז יז, א.

-----  שולי הגליון  -----

ד) במדל"י בנ"א: צריך האדם לחשוב את עצמו כאין, וישכח את עצמו מכל וכל, ויבקש הכל בכל תפילתו על השכינה. ואזי יכול לבא למעלה מזמן, דהיינו לעולם המחשבה, ששם הכל שוה חיים ומות ים ויבשה. וזהו מ"ש בזוהר אלי דייקא דא בעתיקא תליא. שהיו צריכין להפקיר את עצמן ולשכח בצרתן כדי שיבואו לעולם המחשבה, וששם הכל שוה. משא"כ כשהוא דבוק בגשמיות עולם הזה הוא דבוק בהתחלקות טוב ורע, דהיינו ז' ימי הבנין, ואיך יבא למעלה מזמניות ששם אחדות גמור. וכן כשחושב את עצמו ומבקש צרכיו, אז אין הקב"ה יכול להתלבש בו, שהוא ית' אין סוף ואין כלי יכול לסובלו, משא"כ כשחושב את עצמו לאין כנ"ל.

-----  הערות וציונים  -----

שכשהוא חושב את עצמו ליש כו' – ראה סי' קמ ד"ה והנה אמרו בזוהר (ואילך), ובהערות שם. וראה כש"ט סי' תז-ב.

שאינו מבקש . . רק על השכינה – ראה סי' נו ובהערות שם.

אם הוא מבקש על עצמו הוא דבוק בגשמיות ובזמניות – ראה סי' נג ד"ה וירכב, וריש סי' שצא ובהערות שם.

למעלה מזמניות דהיינו לעולם המחשבה – ראה סי' רמה ד"ה או יאמר, וסי' תמד. להעיר מסי' קה סד"ה בפסוק, ומדל"י סי' רכה (רלז).

וזהו פי' בזוהר מה כו' – ראה סי' צ ד"ה וזהו מה, ובהערות שם ד"ה ששם.

אחדות פשוטה דהיינו בינה – ראה סי' שנט. ולהעיר מכש"ט סוף סי' שצ.