שפח

אין אשה אלא ליופי. פירוש, דהקב"ה ברא את הגשמי [נ"א: עולם] הזה וברא בתוכו את האדם בצלמו, כדי שישרה בו. כמשל בית השרים בבית הוועד שרושמים מבחוץ שזה ביתו של פלוני. ולמה עשה זאת [נ"א: כן], הלוא כל המלאכים הם שליש עולם ואורות מצוחצחות, פי' עולמות יפים מאוד, (איך) [אך] שיפה (את) הדבר הזה מאד [נ"א: ואורות יפות ומצוחצחות עד מאד, עם כל זה יש לו יותר תענוג מן האדם]. כמשל הציפור המדברת לפני המלך, אף על פי שמדבר דברי שטות, יש למלך יותר תענוג מכל הדברים שמדברים דברי שכל [נ"א: מכל מליצות השרים המשוררים]. כך כשהחומר העכור [נ"א: האדם החומרי] כשמעלה במחשבתו את כל העולמות [נ"א: במחשבתו עולמות עליונים], נופל עליהם חיל ורעדה מחמת יראתם של השי"ת, ורואים [נ"א: מיראתו של הקב"ה, ורואה] אור גדול מצוחצח. וכל זה נתגלה מחמת האדם שבעולם השפל, ונולד התפארות גדול מאוד [בהקב"ה]. וזהו אין אשה, פירוש הגו"ף נקרא אש"ה, שמחמת הגוף נולד יופי גדול [נ"א: אין אשה, דהיינו החומר, אלא ליופי, ר"ל שהיופי היינו התפארת העליון נתגדל מזה מאד].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קנב (קס). אוה"א ב, ב.

אין אשה אלא ליופי – תענית לא, א. המלאכים הם שליש עולם – בר"ר סח, יב. הגו"ף נקרא אש"ה – זח"א קפא, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה לקו"י יד, ב (סי' קס) [ובאוה"א עו סע"ב]: עיקר הסוד מה שהקב"ה שולח נשמה בגוף השפל הזה כי אדרבא מזה יש להקב"ה נחת ותענוג גדול מאוד, כי אף שהנשמה בכלי מלוכלך מאוד, כי אין דבר גרוע ויותר גשמי מעפר ואעפ"כ נותנת תמיד שבח והודיה לבוראה וזה חידוש גדול, לכן יש להקב"ה מאלו השבחים יותר תענוג מכל העבודות והשבחים של המלאכים כי עליהם אין חידוש כי אין להם גוף עכור. וז"ש בגמרא אין האשה אלא לנוי, ר"ל הגוף נקרא אשה, וזהו אין האשה, כלומר לא ברא הקב"ה את הגוף העכור הזה אלא לנוי, להנות ממנו שיהא לו תענוג ממנו כנ"ל. וכן באוה"מ ר"פ חיי שרה עיי"ש ובהערה הסמוכה.

דהקב"ה ברא את הגשמי כו' – עיין לעיל סי' שי ובהערות שם.

ברא את הגשמי כו' כדי שישרה בו – להעיר מתנחומא נשא טז (בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כו').

הגוף נקרא אש"ה – ראה מו"נ ח"א פי"ז. ושם ח"ג פ"ח. וראה תקו"ז תכ"א סא רע"א.