שצ

נגד שמיה אבד שמיה. שהקב"ה קודם שברא את העולם היה כביכול לא ניכרת מלכותו, כי אין מלך בלא עם. כי המדריגה עליונה לא ניכרת עד שיש מדריגה קטנה. ושכלו וגדלו ועוצם יכולתו אינם יכולים להשיג כל העולמות, (רק) [לפיכך] עשה צמצום אחר צמצום עד שיכולים לסובלו יתברך, ועלה ידי זה נקרא אדון בשביל שיש לו עם, וכל זה שיש לו עם הוא מכח שצמצם את עצמו כביכול. כמשל האב שצמצם את דעתו [ושכלו] בשביל בנו, ועושה מעשה נערות בשביל [בנו שיהיה לו תענוג. ולמה עושה מעשה נערות, בשביל] שאין הבן משיג את שכלו הגדול. כך הוא יתברך מצמצם את עצמו בשביל שיהא לנו תענוג. לכן אין אנו רשאים (לומר) [לקרותו] רק בשם אדנ"י, לכן אין אנו משיגים רק השכל [נ"א: מדרגה קטנה] שבעולמות שבצמצום, והוא מכח שרצה להיות אדו"ן, אבל [שם] הוי"ה ב"ה [שהוא] שם העצם יתברך אין אנו משיגים. וכן כל העולמות אינם יכולים להשיג רק בהתפשטות הגשמיות והתגברות כח הרוחני. כמו כהן גדול ביוה"כ שאז הוא שבת שבתון, כי קדושת שבת משפיע בכל העולמות וששה ימי המעשה, ויוה"כ קדושתו למעלה שאין בו אכילה ושתיה, (ויכול) [ואז יכול] להשיג מקצת השכל שלמעלה מהעולמות, לפיכך הזכיר את השם המפורש שהוא שם העצם יתברך. וזהו נגד שמיה, שרצה להיות נגיד ואדון, אבד שמיה, שהוצרך לצמצם [נ"א: להעלים] שם העצם ית', על דרך כי יד על כס י"ה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רב (ריב). אוה"א ד, א. לקו"א לו, א.

נגד שמיה אבד שמיה – אבות פ"א מי"ג. אין מלך בלא עם – רבנו בחיי וישב לח, ל. ראה פדר"א פ"ג. זח"ג רעא, ב. תקו"ז תכ"א ס רע"ב. הוי"ה ב"ה שם העצם ית' – ראה מו"נ ח"א פס"א. של"ה תול"א בית ה'. שאז הוא שבת שבתון – אחרי טז, לא. אמר כג, לב. קדושת שבת משפיע בכל העולמות – ראה זח"ב פח, א. זח"ג צד, ב. שם צה, א. וששה ימי המעשה – זח"א עה, ב. זח"ב סג, ב. שם פח, א. ויוה"כ . . שאין בו אכילה ושתיה – יומא עג, ב. ראה זח"א רכ, ב. זח"ב קב, ב. הזכיר את השם המפורש כו' – יומא סו, א. כי יד על כס י"ה – בשלח יז, טז. ראה תנחומא תצא יא.

-----  שולי הגליון  -----

ה) ועל ידי זה . . כביכול ליכא במדל"י.

-----  הערות וציונים  -----

שהקב"ה קודם שברא כו' – ראה סוף סי' קמג ד"ה והנה נודע. סי' תלה סד"ה והנה חכמה. וראה אוה"מ רות ד"ה ותאמר אליהן: ואני שמעתי מהמגיד זללה"ה פ"ה נגד שמא אבד שמיה וביאר נגד משמעו לשון המשכה, והכוונה כל מה שהקב"ה נגד והמשיך שמותיו כינויו הקדושים למרחוק בכדי שבאמצעותם יכולין רעיון לבות בני אדם לתופסו ולקרותו בשם מצד פעולותיו, בין כך אבד שמיה העצם, כי כל מה שנתפשט יותר למרחוק להתלבש בשמות וכינוים ובמעט הכרתם של התחתונים שכוח מלוח לבם שם הגדול והקדוש שם העצם ברוך הוא עכ"ל.

כמשל האב שצמצם כו' – ראה סי' א, וסי' רמח ד"ה והנה נאמר.

לכן אין אנו רשאים לקרותו רק בשם אד' כו' – ראה סי' קפב ובהערות שם, וריש סי' שסה.