שצו

אלו ואלו דברי אלקים חיים, פי' בין האוסרים ובין המתירים. כי בדעת חדרים ימלאו, כל המדות הם באים מכח הדעת. [ר"ל], מכח שאם נודע שזה אהובי אני אוהב אותו, ומכח שאני יודע שיש גדול לפני [נ"א: ממני] אני בוש ונכנע ממנו [ומכבדו, וכן כיוצא בזה]. וכל אחד המשיך ממדת הדעת שיהיו הצירופים של הדיבורים כך, וזה המשיך כך. שזה המשיך מהדעת מדת אהבה, שיהיה הביצה מותרת [שיהא זה במעשה כך], וזה המשיך מהדעת מדת יראה והביצה אסורה. וכשאחד היה רוצה לשנות הלכה, כמו רבי יהושע שאמר אין משגיחין בבת קול, החזיר את הדין הזה למדת דעת, ומשם המשיך הדין למדה אחרת.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' פח (צח). אוה"א י, א. כתבי קודש י, ב (ד"ה הנה בדעת).

אלו ואלו דא"ח – עירובין יג, ב. ובדעת חדרים ימלאו – משלי כד, ד. רבי יהושע שאמר כו' – ברכות נב, א. בבא מציעא נט, ב.

-----  הערות וציונים  -----

ראה כש"ט סי' נא-א: ביאר מורי זלה"ה . . אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין, היינו בו' קצוות זעיר אנפין, אבל למעלה, בבינה שנק' אלקים חיים, הכל אחדות אחד, וז"ש אלו ואלו דא"ח ודפח"ח. ועיי"ש בהערות.

כל המדות הם באים מכח הדעת – עיין מדל"י סי' ו (ז). ולקמן סי' תצט. רג"כ ריש סי' תמח. ולהעיר מלקו"י סי' רלא. ראה עוד תניא, אגה"ק סי' טו, ולקמן סי' תד.

וכשאחד היה רוצה לשנות הלכה כו' – ראה סי' רנח ד"ה אבל, ובהערות שם.