שצח

אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה. [וקשה], והלוא [המנחה] עת דין הוא. אך גבי מנחת עני כתיב בנוצתה, אף על פי שהיא חיצונית [קרבנו], חביב [הוא] אצלו ית', דעבירות [שלו] נעשו לו כזכיות, אפילו מכח עבירה [נ"א: אפילו מעבירה] נעשה מצוה, כי מפני עניותו עשה העבירה. נמצא מכח שהוא בבחינת די"ן [נ"א מבחוץ] אוהב אותו הקב"ה [נ"א: הקב"ה מרחמו ואוהבו]. ובמנחה שהיא עת דין, וכאשר האדם מדבק הדין בתפילתו ובכוונתו למעלה חביב אצלו ית' מאוד, כי הדין נעשה אהבה [נ"א: וכוונתו למעלה להש"י, הוא חשוב אצלו יותר, ומהדין נעשה אהבה]. לפיכך נענה בתפיל"ת המנחה, פירוש [תפילת לשון] התדבקות [והתחברות], המנחה, שהביא הדין לחסד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' עו (פז). אוה"א יא, א.

אליהו לא נענה אלא כו' – ברכות ו, ב. עת דין הוא – זח"א קלב, ב. זח"ג פח סע"ב. בנוצתה – ויקרא א, טז. דעבירות נעשו לו כזכיות – ראה יומא פו, א. בתפלת . . התדבקות – ת"א ופרש"י ויצא ל, ח. תקו"ז תמ"ז פד, ב.

-----  הערות וציונים  -----

גבי מנחת עני כתיב בנוצתה כו' – ראה פרש"י ויקרא א, יז ע"פ ויק"ר ג, ה.

מכח שהוא בבחינת דין אוהב אותו כו' – להעיר מסי' לב.

תפילת לשון התדבקות – ראה סי' רנה ד"ה ולזה רמזו, ובהערות שם.