תא

נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה. פי'יב, כשנשאת ונתת, באמונה היתה, שהיית מחשב בהשי"ת בכל עת ובכל רגע, לא הפסקת מחשבותיך ממנו יתברך? ואם תאמר יש יצר הרע, קבעת עתים לתורה, על דרך בראתי יצר הרע בראתי [לו] תורה תבלין. ואם תאמר שהתבלין הם ממתיקין את התבשיל והתבשיל הוא העיקר, והא התורה עיקר.

אמנם הפי' על דרך שפעם אחת לא היה היצר הרע, אפילו ביעתא בת יומא לא משתכח. כי יש ב' מיני תפילות בהתלהבות, הא' [מה] שאדם עושה לעצמו הכנה, וא' מה שמתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם. וזהו ביעת"א, לשון תפיל"ה, בת יומא, שהזמן גורם, לא אשתכח. כי היצר הרע נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שאדם רוצה מהפך החשק, אם לטוב מתפלל בחשק ובהתלהבות.

וזהו פי' סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו. הקב"ה שורה בערבות, במי שמעורב אצלו אהבה ויראה ביחד. וזהו בי"ה שמו, כי שם י"ה מורה על דחילו ורחימו. וזה כאשר מתפלל בהתלהבות. אמנם בלא התלהבות, אע"פ שמתפלל בכוונה, לא. כי אם היה מתפלל בכוונהיג היה הקב"ה שורה והיה הרוח מפזר את העננים. רו"ח נקרא מדת התפארת, שזהו מדת יעקב שבו היו כל המדות אהבה ויראה והתפארות, [כמ"ש] ויאה"ב יעקב וגו', מה נורא המקום [הזה]. וזהו אלה"י אברהם, הכח השורה באהבה, אב"ר מ"ה, ששורה הקב"ה עליו. [חסר כאן].

נחזור לראשון, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. פי' ע"ד נודע בשערים בעלה, [ואיתא בזוהר] כל חד כפום שעורין דיליה, על ידי המדות אהבה ויראה הקדוש ברוך הוא מקשר את עצמו כביכול עם האדםיד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' עט (צ). אוה"א יב, א.

נשאת ונתת באמונה כו' – שבת לא, א. בראתי יצה"ר כו' – קידושין ל, ב. שפעם א' לא היה היצה"ר כו' – יומא סט, ב. ביעת"א לשון תפילה – ב"י טור או"ח סי' תעג בשם הכל בו (סי' נ), שו"ע הרב או"ח סי' תעג סעיף כ. ספר מהרי"ל, הגדה סעיף ו. סולו לרוכב גו' – תהלים סח, ה. שם י"ה מורה על דו"ר – זח"ג קכג, ב. תקו"ז ת"י כה, ב. רו"ח נקרא מדת התפארת – תקו"ז תכ"א מט, ב. תקוזו"ח צד, ג. התפארת שזהו מדת יעקב – זח"א קנז, ב. ראה זח"ב רנו, ב. ויאה"ב יעקב גו' – ויצא כט, יח. מה נורא גו' – ויצא כח, יז. אלק"י אברהם – ויצא כח, יג. אברהם . . אב"ר מ"ה – לקו"ת להאריז"ל פ' לך לך רד"ה ויאמר ה' אל אברם. ראה זח"א ג, ב ובמ"מ שם ד"ה כד אתא אברהם. מכל חטאתיכם גו' – אחרי טז, ל. נודע בשערים בעלה – משלי לא, כג. כל חד כפום כו' – זח"א קג רע"ב. תקו"ז ת"ע קלה, ב.

-----  שולי הגליון  -----

יב) במדל"י שנויי נוסחאות מרובים, וז"ל: פירוש שצריך לישא וליתן, ר"ל שיהיה כל המעשים והמחשבות באמונה, ר"ל באחדות הבורא ית'. ואם תאמר יש יצר הרע, לזה אומר קבעת עתים לתורה, על דרך בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה. והנה יש לדקדק הלא התבלין הם ממתקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר, ובכאן הלא התורה היא העיקר. אך הענין הוא על דרך מה שאמרו רז"ל אי מסר בידייהו יצרא דעבירה אפילו ביעתא בת יומא לא הוה אשתכח. דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה, וב' מה שמתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם, כמו בשבתות ויו"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם. וזהו אפילו ביעתא, ר"ל תפלה, בת יומא, שהזמן גורם, לא אשתכח. כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק, אם לטוב הוא מתפלל בחשק ובהתלהבות.

וזהו פירוש סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ר"ל הקב"ה נקרא רוכב בערבות, במי שמעורב אצלו אהבה ויראה יחד הוא שורה עליו. וזהו בי"ה שמו, כידוע ששם י"ה מורה אהבה ויראה. וכל זה אם הוא מתפלל בהתלהבות. משא"כ אם אינו מתפלל בהתלהבות אינו שורה עליו. כי אם היה הקב"ה שורה עליו היה הרוח מפזר עננים. רוח נקרא מדת תפארת, שהוא מדת יעקב שבו היו כל המדות אהבה ויראה, כמ"ש ויאהב יעקב כו', מה נורא המקום הזה. וזהו אלהי אברהם, ר"ל הכח השורה באהבה, אב"ר מ"ה, ששורה הקב"ה עליו (חסר כאן).

נחזור לענין ראשון, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. פי' דהנה כתיב נודע בשערים בעלה, ואיתא בזוהר כל חד לפום שיעורא דיליה, ע"י המדות אהבה ויראה הקב"ה מקשר את עצמו כביכול עם האדם.

יג) בהקשר המבואר נראה שצ"ל בהתלהבות.

יד) במקבילות ממשיך כאן עם המובא לעיל סי' רצו.

-----  הערות וציונים  -----

אמנם הפי' כו' – ראה אורח לחיים פ' בראשית רד"ה ויאמר ה': הרב בוצינא קדישא מו' דוב בער זללה"ה אמר פירוש הגמרא קידושין דף למ"ד בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין והלא אין המשל דומה לנמשל כי בבשר משימין תבלין והעיקר הוא הבשר ולא התבלין וכאן אמר שהתורה הוא התבלין, ואמר שהאמת הוא כן שהיצר הרע הוא העיקר וצריך האדם לעבוד הש"י בהתלהבות הנמשך מיצה"ר, ואמר שזהו פי' מה שארז"ל במס' יומא דף ס"ט כשמסרו בידם יצרא דעבירה אפילו ביעתא בת יומא לא אשתכח דהנה יש עיתים שהם מוכנים מעצמם לעבודת השי"ת כגון בשבתות ויו"ט בלי הכנת אדם וביעתא לשון ביעותא לשון תפלה, ר"ל כשמסרו בידם יצרא דעבירה לא היה להם התלהבות כלל ואף תפילות שהם בשבתות ויו"ט שהקדושה באה מלמעלה והם מוכנים מעצמם וזהו ביעותא בת יומא שהיום גרם לא אשתכח מפני שלא היו להם שום התלהבות כלל, ונמצא באמת שהיצא הרע הוא העיקר שיקח התלהבות היצר לעבודת הש"י והתורה הוא המורה דרך ובאמת כמו תבלין עכ"ד בקיצור ודפח"ח.

ובס' זאת זכרון להחוזה בד"ה עוד פי' פסוק יראו מה' (נז, א): שמעתי מהרב המגיד מראוונא פי' על בקשו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו, שגם לתפלה צריך חשקת מצד יצה"ר כי הזך והברור מתיירא לבד ואינו מתפלל כ"כ בחשק רב כ"א בפחד גדול, והנה לתפילה חדשה מתפללים בחשק יותר, וזה בקשו תפלה בת יומא לחולה שנחלה באותו יום ולא אשכחו כי לא היה יצה"ר בעולם וביעותא לשון תפילה כמו אם תבעיון בעיו.

וכמו שאדם רוצה מהפך החשק כו' – ראה סי' רמו ובהערות שם.

על ידי אהו"י הקב"ה מקשר כו' – ראה סי' רצט.