תו

האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים אף בלבנים לא יעבור. כי למה נפלה מחשבה זרה לאדם, יבואר על דרך וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו. נשי מדי"ן נקרא גם כן בנו, כי התורה היא תמידית בכל דור דור, וכהיום יש נשי מדין גם כן. [כי] נש"י לשון שכחה, מדי"ן לשון די"ן. כי כשמתחיל להתפלל, מיד כשאומר אדנ"י שפתי תפתח השכינה מתלבשת בו ומדברת בו הדברים האלו. וכשיהיה לו האמונה שהשכינה מדברת זאת, [בודאי] יפול עליו [אימה ו]יראה, וגם הקב"ה [כביכול] מצמצם את עצמו ושורה אצלו, כמ"ש מציץ מן החרכים. והאותיות הם היכלות, והוא הולך מהיכל להיכל, ובכל היכל דנים אותו אם [הוא] ראוי לכנס. ואם היה אדם משים על לב שדנים אותו בעת שנפלה לו מחשבה זרה, בוודאי היה מתפלל בכוונה, רק שהוא שוכח שדנים אותו. והקליפה נקראת אשה [נ"א: נוקבא], שהיא מצפה לקבל חיותה מן האדם בעשיות עבירות ח"ו, כמו [אשה] שהיא מקבלת. והקדושה נקראת גם כן אשה יראת ה', שהיא מקבלת תענוג בעשיית המצוה של האדם. אך כי בקדושה יש ג"כ זכר, שהשי"ת שופע [שפע] בהאדם כדי שיעשה המצוה, אבל הקליפה היא רק מקבלת. וזהו וכל אשה, מי שהוא רק אשה, יודעת איש, שמתחברת להקדושה. והקליפה היא המביאה את המחשבה זרה.

וכשנופלת לו המחשבה זרה ראוי להוריק פניו מחמת בושה, שהשכינה כנגדו. ואילו היה [עומד] לפני מלך בשר ודם היה מדבר בבושה ולדבר כענין, והקב"ה מביט אל המחשבה והוא אינו חושב (הענין) [כענין]. ובזה הוא מעלה את המחשבה זרה. והמחשבה זרה באה מכח עבירה שעשה ביום, באה לו זו בתפילתו [להזכיר אותו] להעלותה להקב"ה. וזהו העבירם לפני הציץ, לפני (הבטחה לפני) [הבטתו של] הקב"ה מלשון מציץ מן החרכים. וזהו סימן לעבירה הדרוקן. אם עשה עבירה ביום, נתגלה לו בשעת תפילתו מחשבה זרה כדי שיבוש [ויכלם], ויעלה את העבירה או ההרהור שהירהר דבר שטות.

וזהו האומר איני עובר לפני התיבה, שאינו רוצה להתפלל, שהמתפלל נקרא עובר לפני התיבה שהוא עולה ומעלה עמו את הדיבור, בצבועים, מפני המחשבה זרה הנקרא צבועים מפני שהוא מהמדות שנפלו בשבירה. והמדות נקראים צבועים [שהם גוונים] כידוע. א"ף, העבירות נקראים א"ף של הקב"ה, בלבני"ם, בבהירות של הקב"ה לא יעבור, לא יהיה עליו לעבירה [נ"א: עבירה]טז.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' ד (ג). אוה"א יט, א. [מיד כשאומר . . ושורה אצלו: שמועה טובה סב, א].

האומר איני עובר כו' – מגילה כד, ב. וכל אשה יודעת גו' – מטות לא, יז. נש"י לשון שכחה – ע"פ מקץ מא, נא. מדי"ן לשון די"ן – ראה זח"ב סח, א ובאוה"ח שם. אד' שפתי תפתח – ריש העמידה (תהלים נא, יז). מציץ מן החרכים – שה"ש ב, ט. ובכל היכל דנים אותו – זח"ב רמה, ב. נוקבא . . לקבל – תקו"ז תנ"ה פט, א. אשה יראת ה' – משלי לא, ל. זכר . . שופע ראה זח"א רלב, א. זח"ב ד, ב. שם רמד, א. ראוי להוריק – ע"פ יבמות ס, ב. העבירם לפני הציץ – שם. סימן לעבירה הדרוקן – שם. שבת לג, א. והמדות נקראים צבועים – תקו"ז י, ב. שם תנ"ו צא רע"א. וראה שם א, א (בנ"א).

-----  שולי הגליון  -----

טז) במדל"י הוסיף כאן: (אינו מובן קצת).

-----  הערות וציונים  -----

התורה היא תמידית בכל דור ודור – ראה ריש סי' לח ובהערות שם.

בודאי יפול עליו אימה ויראה – ראה סי' ת ד"ה בן בג בג, ובהערות שם.

והאותיות הם היכלות והוא הולך כו' – ראה סי' נ ד"ה וזהו פי' וימלוך.

והקליפה נקראת כו' והקדושה נקראת כו' – ראה סי' שדמ.

אך כי בקדושה יש כו' אבל הקליפה כו' – שם.