תט

כל האומר ויכולו בשבת כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ע"ד מה היה העולם חסר, מנוחה, באה שבת באה מנוחה. וגם ויכל אלקי"ם ביום השביעי.

כי כלל גדול הוא, אם רואה אדם דבר ציור ובנין, ואחר הראות הזה נשאר הרשימו חקוק בלבו וכל הבנין. וזהו נקרא רשימו בכל מקום. ובחינת הרשימו נקרא מלכות, נוקבא, לגבי בנין ממש. ובוודאי כאן ברשימו יש כח הדבר גם כן, כי כח הפועל בנפעל, וכן להיפוך. וזה פירוש אדם וחוה דו פרצופים נבראו. כי באמת בשעה שרואה הדבר בעצמו אינו ניכר הנוקבא כלל, אך אחר שילך מזה המקום נשאר רק הרשימו בעצמה, ואח"כ, אפילו כשרואה עוד, אעפי"כ נשאר וניכר הרשימו לבחינה מיוחדת. וזהו ויפל ה' אלקים תרדימה על האדם, דהיינו שנסתלק (נ"א שנחלק) הזכר וניכר הנוקבא, דהיינו הרשימו, פרצוף בעצמו.

וז"ס אסורה נא ואראה את המראה וגו'. כי משה ראה את הנוקבא, והבין שזה הדמיון מאספקלריא המאירה, דהיינו כנזכר, ועיקר הראות הוא המראה הגדול הזה. אמר אסור"ה נא, להסיר עצמו מזה המראה שהוא הרשימו, לבוא לבחינת דכר. וזה הראה לו בנבואה ראשונה, וזכה מזה לאספקלריא המאירה. וזהו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. כי משה ראה בהר החיות והרוחניות מהמשכן עם כל פרטיותיו, וכשראה נשאר הרשימו אצלו. וכשעשה המשכן בזה הרשימו היה כח הפועל בנפעל, וישרה הרשימו עם הבחינה ראשונה על המשכן. כי ברשימו כלול הדבר גם כן כנזכר.

והנה כשעלה ברצון המאציל אין סוף ב"ה לברוא את העולם נצטייר כל בנין העולם, וזהו סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו החיות של העולם, כי כח הפועל בנפעל. עד"מ כמו שהאומן מצייר תחילה כל הבנין ואח"כ עושה אותו, ובזה נותן חיות אל הבנין שיהיה קיים. אך הבנין שבציור נקרא מנוחה, שלא היה במעשה ומלאכה, ונקרא עולם התענוג, ובינ"ה ציירה ציורין כנודע. וזהו החיות של העולם. וכשלא היה העולם בשלימות לא היה החיות שורה עליו, והשלום לא שריא אלא באתר שלים. וזהו מה היה העולם חסר, מנוחה, באה שבת באה מנוחה, ונתן כח הפועל בנפעל, באה מנוחה שהיא שביתה, והיה (שלום) [שלים] באה מנוחה. וזהו ויכל אלקים ביום השביעי וגו'.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

כל האומר ויכלו כו' – שבת קיט, ב. מה היה העולם חסר כו' – פרש"י בראשית ב, א. פרש"י מגילה ט, א. ד"ה ויכל בשם מדרש חכמים. ויכל אלקים גו' – בראשית ב, ב. אדם וחוה דו פרצופים נבראו – ברכות סא, א. ויפל ה' גו' – בראשית ב, כא. אסורה נא גו' – שמות ג, ג. וזכה מזה לאספקלריא המאירה – יבמות מט, ב. וראה ועשה גו' – תרומה כה, מ. סוף מעשה כו' – פזמון לכה דודי. ראה זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א. ובינ"ה ציירה ציורין – ראה זח"א ב רע"א. זח"ב כב, א. ס' הבהיר סי' קמג ובאור הגנוז שם.

-----  הערות וציונים  -----

כבר הובא לעיל סי' יא-א.