תטו

אם אין אני לי מי לי וכו'. כי צריך בתפילה להיות כמו מופשט מהגשמיות. [וזהו שאמר אם אין אני לי, ר"ל בזמן שאני מופשט מהגשמיות] ואיני מרגיש במציאותי בעוה"ז. כלומר כשאני אבוא למדריגה שלא אדע וארגיש כלל אם אני בעוה"ז או לאו, בוודאי אין לי שום פחד ממחשבה זרה, כי אז איזה מחשבה זרה יקרב אלי בהיותי מופשט מזה העולם. וזהו מי לי, ר"ל איזה מחשבה זרה יבוא לי.

אבל כשאני לעצמי, ר"ל כשאני חושב עצמי לדבר יש במציאות זה העולם, אז אדרבא איני נחשב לכלום. וז"ש מה אני, ר"ל מה אני חשוב, ומה עבודתי חשובה לפניו ית', כי אז יבלבלו אותי מחשבות זרות, והריני כמו שאיני בעוה"ז. כי עיקר בריאת האדם [בעוה"ז היא] לעבודה [נ"א: לעבדה ולשמרה], והרי אין אני יכול לעבוד עבודתי מחמת מחשבות זרות המבלבלים אותי.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ב, א (סי' מא). אוה"א קה, א. צוה"ר סי' סב.

אם אין אני לי כו' – אבות פ"א מי"ד. בתפלה . . מופשט מהגשמיות – ראה טושו"ע או"ח רסי' צח. כשאני לעצמי מה אני – אבות שם. עיקר בריאת האדם לעבודה – ראה קידושין פב, א. לעבדה ולשמרה – ע"פ בראשית ב, טו. ראה שם בתיב"ע. זח"א כז, א.

-----  הערות וציונים  -----

לקמן סי' תלב בקיצור.

צריך בתפלה להיות כמו מופשט מהגשמיות – ראה טושו"ע או"ח ריש סי' צח.

ואיני מרגיש במציאותי בעוה"ז כו' – ראה סוף סי' רפא וסי' תכט. וראה לקו"י סוף סי' מט (בכש"ט סי' קצט-א). כש"ט סי' רלט-ב ורמ-א, ובהערות שם.

בוודאי אין לו שום פחד ממ"ז כו' – ראה סי' רצו אם האדם מחזיק א"ע לאי"ן מחזיק דביקות בהקב"ה, והאי"ן אינו מתאוה לכלום (סי' רמח סד"ה והנה בצדיקים, וש"נ בהערות, וסי' שפז-ג).

כשאני חושב עצמי לדבר יש כו' – דאז דבוק בתאוות עוה"ז (סי' שפז-ג).

עיקר בריאת האדם לעבודה – ראה ריש סי' מח.