תיח

ג' ספרים נפתחין בר"ה וכו'. צדיקים גמורים הם שכל דיבורם בדברי קדושה, בתפילה ובתורה, ליחד הדיבור בעולם המחשבה. שבכל תפילה ודברי תורה צריך להאמין שמייחד בוודאי עולם הדיבור בעולם המחשבה אם היא בכוונה. ואע"פ שמתפלל ואין נותנים לו בקשתו מה שהוא מתפלל, עם כל זה, באתערותא דלתתא שהוא מיחד עולם הדיבור בעולם המחשבה, בזה הוא גורם למעלה ג"כ כזה. ואלו בני אדם שכל כוונתם לייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה הם צדיקים גמורים.

וז"ש רז"ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ר"ל שיחשוב מה שחסר לו. וכן בשלומו לא יפסיקכ, דהיינו כשמתפלל בכוונה אז הקב"ה מתפאר בעולם הדיבור ובא ההתפארות בכל העולמות, ונופל עליו ג"כ התפארות. ויזהר שלא (יחשוב) [יבטל] מהדביקות שיש לו, לחשוב בהתפארות שלו איך הוא מתפלל בכוונה גדולה.

בינונים הם אותן בני אדם שבתפילתם מכוונים גם לזה שיעשה הקב"ה בקשתם מה שהם צריכים צורכי עוה"ז, הם תלוין ועומדין עד יוה"כ, ר"ל עולם המחשבה הנקרא יוה"כ. ר"ל תלוי ועומד על המחשבה, ר"ל אחרי כוונת הלב [נ"א: אחרי כוונתן]. אם כוונתם לשם שמים בבקשת צורכי עוה"ז, כדי שיהיו פנוים לעבודתו יתברך, אז גם הם נכתבין לחיים, כי גם בכוונתם נתייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה. וג' ספרים, רצה לומר דיבורים.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

צוה"ר סי' קכג.

ג' ספרים כו' צדיקים כו' בינונים כו' – ר"ה טז, ב. באתערותא דלתתא . . גורם למעלה ג"כ כזה – זח"א קצה, ב. שם רמד, א. זח"ב קפד רע"ב. אין עומדין כו' – ברכות ל, ב. בשלומו לא יפסיק – ראה ברכות שם. עולם המחשבה הנקרא יוה"כ – (בינה) ראה ריש תקוזו"ח צג, ב. זח"ב קפה, א. זח"ג ק, ב. שם קב, א-ב. ספרים ר"ל דיבורים – ראה ס"י פ"א מ"א ובמפרשים שם.

-----  שולי הגליון  -----

כ) ע"פ המשך לשון המשנה שם, אפילו המלך שואל בשלומו כו' לא יפסיק.

-----  הערות וציונים  -----

הרישא (ד"ה ג' ספרים) והסיפא (ד"ה בינונים) בנו"א במדל"י סי' נח (עא).

ליחד הדיבור בעולם המחשבה – ראה סי' צ ד"ה וזהו איילה (ואילך), וסי' שיז. וראה מדל"י סי' לט (מב), שם סי' נג (סו) וסי' קמה (קנג).

שבכל תפלה וד"ת צריך להאמין כו' – להעיר מסי' פד-ב, וכש"ט סי' פ וסי' פא.

ואע"פ שמתפלל ואין נותנים לו כו' – ראה כש"ט סי' פ וסי' קלח ובהערות שם. עיין ספר העיקרים מ"ד פכ"ד, וס' בית אלקים להמבי"ט שער התפלה פי"ז, ובהערה הסמוכה.

וז"ש רז"ל אין עומדין להתפלל כו' – עיין ריש סי' נו וסי' תנ, ובהערות שם.

וכן בשלומו לא יפסיק כו' – עיין לקו"א מב, ב: אפילו המלך שואל בשלומו, פי' כשהדיבור בא למעלה יש להקב"ה תענוג, והקב"ה שורה בכל העולמות ונולד תענוג בכל העולמות, וגם באדם נולד בשביל זה התלהבות כי גם הוא חלק אלוה ממעל, אמנם לפי מה שהוא אדם אם הוא צדיק נולד בו התלהבות ואם לאו ח"ו נולדה בו גאוה כי מעורר מדת התפארות ואם הוא רשע נולדה בו התפארות רעה. וזהו פי' המלך שואל בשלומו, שתבוא לו פניה ח"ו שהקב"ה שואל בשלומו, כי שלום נקרא התקשרות והקב"ה רוצה שיקשר הדיבור שלו אליו ית', אולי יפסיק מכח זה התפלה. וכן עד"ז בשמועה טובה נד, ב: וז"פ אפילו המלך, מלכו של עולם, שואל בשלומו לא ישיבנו מדביקות הבורא; ואפילו נחש כו', הוא מחשבות זרות, לא יפסיק מגדולת הבורא ב"ה וב"ש וד"ל שהוא בקיצור.

אם כוונתם לש"ש בבקשת צורכי עוה"ז כו' – ראה סי' רסט. ועיין היטב בלקוטי שיחות חי"ט ע' 292 ואילך (ראה לעיל בהערות לסוף סי' נו).