תכב

כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת לסוף נחרב. פירוש, האדם שיש לו גדלות וגבהות, והעושה כזה, כביכול שעושה את עצמו גבוה מהשכינה, כמ"ש אין אלקים כל מזימותיו, ואומרים מי אדו"ן לנו. והשכינה נקראת אדנ"י, ונקראת ג"כ בית הכנסת. וזהו גבוה מבית הכנסת, לסוף נחרב אדם זה (כבואפשר לומר תיבת נחר"ב רומזת נ' חר"ב, ר"ל מזה הנזכר הנקרא נ' ונקרא חר"ב נוקמת נקם ברית. כי מזאת המדה [עצמה] באה לו החרב והחורבן, כמו שכתוב והארץ מתקוממת לו.)


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' כא (כד). אוה"א מז, ב.

כל עיר כו' – שבת יא, א. אין אלקים כל גו' – תהלים י, ד. מי אדון לנו – תהלים יב, ה. והשכינה נק' אד' – זח"ג יא, א. זח"א יז סע"ב. ונקראת ג"כ בית הכנסת – תקוזו"ח קטו, א. זח"ג רפב רע"א ושם רע"ב. הנקרא נ' – ראה זח"ג סו ב (נ' כפופה דא מטרוניתא). ונקרא חר"ב נוקמת כו' – זח"ב סו, א ובאוה"ח שם. שערי אורה לרי"ג ש"א. פרדס רמונים שכ"ג פ"ח ערך חרב. חר"ב נוקמת גו' – בחקותי כו, כה. והארץ מתקוממת לו – איוב כ, כז.

-----  שולי הגליון  -----

כב) הבא בסוגריים ליכא במדל"י. ובאוה"א בלי סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

להעיר מחדושי אגדות למהר"ל שם.