תלט

לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. גם מעשה דרבי יוסי שהתפלל בחורבה, וא"ל אליהו היה לך להתפלל תפלה קצרה. דהיינו כשהרב רוצה להבין לתלמידו שכלו הרחב, ואין התלמיד יכול לקבלו, אז הרב מצמצם שכלו בדיבורים ואותיות. עד"מ כשאדם רוצה להריק מכלי אל כלי ומתיירא שמא ישפוך לחוץ, אזי נותן כלי הנקרא משפך, ובזה המשקה ההיא מצומצמת, ועל ידה מקבלת הכלי ההוא ולא יושפך דבר החוצה. וכן הוא הדבר הזה, ששכל הרב מצומצם בדיבורים ואותיות אלו שאומר לתלמיד, ועי"ז יוכל התלמיד לקבל שכל הרב הרחב. והנה עולם כזה נקרא עולם העקודים, שהשכל עקוד ומצומצם בו. והנה השערות נקראים כמו כן מותרי מוחין ע"ד הנזכר, כמ"ש במקום אחר. וזהו נודע בשערי"ם בעלה, וזרח משעי"ר למו, שהוא לשון שערות. ואיתא בזוהר אית שערין קשישין ואית שערין רכיכין, דהיינו שערות הראש והזקן. והממוצע שביניהם והמחברם הם [שערות] הפאה שנמשכין כנגד הראש ועד הזקן. והנה י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הם ג"כ על דרך זה. כי משה עצמו לא היה צריך להם, אך התורה שבע"פ, שהיא הנוקבא, שבה הדרשה אינה יכולה לקבל בהירות התורה שבכתב כי אם ע"י י"ג מדות, [והיינו] קל וחומר וגזירה שוה וכו'.

ועודמא שמעתי דהיינו שאומר לתלמידיו שכלו הרחב באותיות נמוכים, ומשפיל שכלו מעט מעט באותיות ההם, וכל מה שמרחיב האותיות ההם משפיל שכלו יותר נמוך, שיוכל התלמיד יותר לתפוס שכל הרב באותיות ההם. ואח"כ, כשנתפס שכל הרב, מתגדל הבן או התלמיד בשכל ההוא, ויוכל אח"כ להבין שכל הרב בלי ממוצע כל כך, והבן היטב. והנה בוודאי לא יתן הרב שכלו הרחב כי אם למי שמוכן לזה, דהיינו לתלמידו וכדומה, והוא נוקבא לזה.

ומצורע נקרא סגירו נהורא עילאה. דהיינו שהחכמה, פירוש שכל העליון, מוסגר ממנו, והוא צריך לו. וע"כ מרים כשהיתה מצורעת כשלג, והיתה צריכה להמשכת החכמה, התחיל משה בתפילתו א"ל, שהוא מדה ראשונה מי"ג מדות. כי ב' הויו"ת הראשונים אינם נכללים בין הי"ג מדות כנודע. ובהירות הוי"ה גדול, ואין עולם התחתון יכול לקבלו כי אם ע"י אמצעות. וע"כ המדה הא' הוא א"ל. ופעם אחרת שמעתי כי ב' הויו"ת הנזכרים, הא' הוא הוי"ה עליונה, והב' הוא הוי"ה שכח הפועל בנפעל, דהיינו מה שבעולמות התחתונים, ודו"ק.

וע"כ המדה הראשונה היא א"ל, שהוא אל"ף והיינו פל"א, שהעולם העליון מופלא מהתחתון. ואח"כ נמשך ממנו לרצון עולם התחתון, והמשכת ו' אל אות (ב') [כ] נעשה ל', והיא תמונת ט' (להיפך) [הפוכה]. לפי שיש י"ג מדות, ויש ט' מדות כמ"ש בפרשת שלח. והיינו שבעולמות עליונים (ששם) [יש] הרבה בהירות, ע"כ הם י"ג. ובעולמות תחתונים מהם, שאין בהם כ"כ בהירות, הם רק ט' מדות, כמשל הרב עם התלמיד, ר"ל אם אין בתלמיד כח לקבל שכל הרב הרחב אזי מצמצם הרב יותר, ובתלמיד כזה שכל הרב יותר מצומצם וד"ל.

והנה משה בתפילתו נעשה המשכה, השיבהמב כמדתו קל וחומר (מגכמ"ש רז"ל ואביה ירוק [כו'] ק"ו לשכינה [כו']), שהיא מדה הראשונה מי"ג מדות הנקראת א"ל. וזהו קל וחומר, שעולם עליון נקרא ק"ל ועולם התחתון נקרא חומ"ר, ע"ד חומר וצורה, שהנוקבא נקראת חומ"ר והדכר נקרא צור"ה, וכן כאן עולם התחתון המקבל נקרא חומ"ר.

ונחזור לענין עולם העקודים שהשכל עקוד בתוכו, והוא בכלי אחד ובו עשר שכליים. אך מה שהוא עשר שכליים הוא ע"ד צהבו פניו של רבי, שע"י מדת אהבה, דהיינו כשהאב רואה את בנו אז נתגלה בפני אב אהבה [וד"ל]. עד כאן לשון הרב זלה"ה. ואח"כ שמענו שהקל וחומר הוא שנוטלין מעולם העליון ונותנין לעולם התחתון, ואעפי"כ נשאר בעולם העליון הדבר ההוא ואין נגרע ממנו. הוא מה שמבואר בע"ח בשער אח"פ, שכל דבר שבקדושה אעפ"י שהלך האור ממקום למקום לא נגרע האור ממקום הראשון. והבן זה היטב מאוד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' קלט (קמז). אוה"א נט, ב.

לעולם ישנה כו' – פסחים ג, ב. מעשה דרבי יוסי שהתפלל כו' – ברכות ג, א. עולם כזה נקרא עולם העקודים – ראה ע"ח ש"ו פ"ג. שם ש"ז רפ"א. השערות נקראים כמו"כ מותרי מוחין – זח"ג קלד, א. מבו"ש ש"ה ח"א ספי"ג. כמ"ש במ"א – לעיל סי' קיח. והממוצע ביניהם כו' – ראה ע"ח שי"ג פי"א. נודע בשערי"ם בעלה – משלי לא, כג. וזרח משעי"ר למו – ברכה לג, ב. ואיתא בזוהר אית כו' – זח"ג קלא, ב. י"ג מדות כו' – ריש תו"כ. התושבע"פ שהיא הנוקבא – תקו"ז ו, א. שם יז, א. סגירו נהורא עילאה – זח"ג מט, ב. מצורעת כשלג – בהעלותך יב, י. התחיל משה בתפלתו א"ל – בהעלותך יב, יג. שהוא מדה ראשונה מי"ג מדות – זח"ג קלא, ב. ע"ח שי"ג פי"א. ב' הויו"ת הראשונים כו' – ראה ע"ח שם. אל"ף והיינו פל"א – זח"ג קצג, ב. תקו"ז ת"ע קלה, א. שיש י"ג מדות – כי תשא לד, ו-ז. בפרשת שלח – שלח יד, יח. ואביה ירוק – בהעלותך יב, יד. ק"ו לשכינה – ב"ק כה, א. מדה הראשונה כו' וזהו קו"ח – ראה זח"ג רכח, א. שהנוקבא נקראת חומ"ר – זח"א קפא, ב ע"פ זח"ב קיח, ב. צהבו פניו של רבי – חולין ז, ב. ונחזור כו' והוא בכלי אחד כו' – ע"ח ש"ז פ"א. מ"ש בע"ח כו' – ע"ח ש"ד ספ"ג. ראה שם ש"ו פ"ו. של"ד פ"ג. שמ"ז פ"ו.

-----  שולי הגליון  -----

מא) במדל"י קטע זה ועוד . . והוא נוקבא בסוגריים. ואח"כ ד"ה חדש לזה ומצורע, אבל נראה ש"לזה" צ"ל בסוף קטע זה.

מב) נראה שצ"ל השיבו (הקב"ה למשה) כמדתו (שהתפלל במדת א"ל). במדל"י נ"א: והנה משה רבינו ע"ה עשה המשכה במדת קל וחומר.

מג) הסוגריים גם במדל"י.

-----  הערות וציונים  -----

עולם העקודים שהשכל עקוד כו' – ראה ריש סי' צח.

משעי"ר למו שהוא לשון שערות – ראה סי' לח ד"ה וז"ש.

והממוצע שביניהם והמחברם כו' – ראה סי' קמח.

והוא נוקבא לזה – ראה סי' לח ד"ה ונמצא.

ומצורע נקרא כו' – הובא באוה"ת לאדמו"ר הצ"צ פ' בהעלתך ע' תב בתוס' הגהות.

ובהירות הוי"ה גדול כו' – ראה סי' עא ד"ה וז"ש כי שמש.

א"ל שהוא אל"ף כו' ואח"כ נמשך כו' – ראה סי' תמה. וראה סי' קנג ובהערות שם.

והמשכת ו' אל אות כ נעשה ל והיא תמונת ט' הפוכה – ראה סי' קעט-ב ד"ה וידוע.

כמדתו קל וחומר כו' – עיין סי' קלז.