תמא

מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, ואם לחשך אדם וכו'. ויש לדקדק מה ענין מותר דקאמר. הוי ליה למימר מצוה או חיוב, הואיל דנפקי [לן] מקרא, כמו שאר מצות וחיובי דרבנן דאסמכוהו אקרא, כמו חייב אדם להקביל פני רבו וכיוצא. ועוד קשה על לשון הפסוק, הלוא עוזבי התורה הם הרשעים, והשומרים הם הצדיקים, והוי ליה למימר [רשעים יהללו, וצדיקים וכו'. ועוד, רישא דקרא אמר לשון יחיד, וסיפא דקרא אמר לשון רבים, יתגרו בם, הוה ליה למימר] בתרווייהו חד לישנא.

וי"ל כי באמת הכתוב מדבר [בין ברישא בין בסיפא בצדיק]. כי הנה יש ב' גוני צדיקים. יש צדיק שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים וקיים כל התורה, אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים להחזירם למוטב. ואעפ"י שזו היא אחת ממצות התורה, שנאמר הוכח תוכיח וגו', עם כל זה מגודל רכות טבעם ומזגם הטוב אין יכול לומר לזולתו לא עשית כהוגן וכשורה. ויש צדיקים העומדים בפרץ, ומתגרים תמיד בעושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם בתמידות על מעשיהם המכוערים, כמ"ש ובתקוממיך אתקוטט וגו'. והנה לכת צדיקים הב' הכל שונאים אותם, כמ"ש רז"ל האי צורבא מרבנן דרחמי ליה בני מתא וכו'. ומחמת זה שונאים אותם ביותר בהיותם שרואים שכת הראשונה הם צדיקים גמורים ושותקים, מסתמא אינם רשעים כל כך כמו שמחזיקים אותם הכת הב'. ומכח זה מריבים ומתגרים הכת הב' עם הכת הא', מדוע אתם מחשים הלוא אתם צדיקים וקנאים ושלימים, ולמה לא תקנאו קנאת ה'.

וזהו פירוש יתגרו בם, ר"ל הכת הב' מתגרים עם הכת הא' לשם שמים, שיעמדו ג"כ בפרץ עמהם להלחם נגד אויבי ה'. והנה הכת הא' מחמת רכות טבעם אינם רואים חוב לרשעים, ומהפכים בזכותם ומשיבים אולי לא היה כך כאשר [מריבים ו]מרננים עליהם, או זכות אחר, או מזכירים מדות טובות שיש לרשעים הנזכרים. וזהו יהללו רשע, ר"ל מחמת טבעם מהפכים בזכותם. ועוד אומרים, אי אפשר להעמיד הדת על תילה. ועוד, הנח לישראל מוטב וכו'. ומחמת כל אלו הטענות נמנעים לו מלהוכיחם. אבל עם כל זה, אע"פ שהם צדיקים, הכתוב קורא אותם עוזבי תור"ה, הוא לשון הוראה ומוסר. והכת הב' נקראים שומרי תורה. וזהו עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, (ר"ל מתגרים בם) ר"ל מתגרים עם הכת הא' הנקראים עוזבי תורה. נמצא לפי פירוש הנזכר אינו מפורש בקרא שמצוה להתגרות ברשעים. כי מ"ש יתגרו בם קאי שמתגרים עם הצדיקים הראשונים הנזכרים. ולכך לא אמרו בלשון חיוב או מצוה, כי אינו מפורש בקרא. אך ההיתר ממילא משתמע מדקאמר עוזבי תורה יהללו רשע כנזכר, מחמת התיגרא שנפלה בין ב' כתות הצדיקים. אם כן מוכרח הוא שמותר להתגרות ברשעים כנזכר. מהרב הגאון מורינו נר"ו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לב, א (סי' רנו). אוה"א עב, א.

מותר להתגרות כו' – ברכות ז, ב. עוזבי תורה גו' – משלי כח, ד. חייב אדם להקביל כו' – ר"ה טז, ב. הוכח תוכיח גו' – קדשים יט, יז. ובתקוממיך אתקוטט גו' – תהלים קלט, כא. האי צורבא מרבנן כו' – כתובות קה, ב. להעמיד הדת על תילה – ע"פ לשון הרמב"ם הלכות סנהדרין פכ"א ה"ה. הנח לישראל כו' – שבת קמח, ב. תור"ה הוא לשון הוראה – זח"ג נג, ב.

-----  הערות וציונים  -----

יש ב' גוני צדיקים כו' – להעיר מסי' רנו.