תנו

גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ויובן על פי מ"ש בספר יצירה עולם שנה נפש. פירוש, שיש בכל הנבראים עולם שנה נפש, וגם בהאדם יש עולם שנה נפש ג"כ. והנה מוכרח שיש ג"כ באדם ימים, כמ"ש ואברהם זקן בא בימים. והנה אית תרי גווני יומי, דהיינו יום א' מורה כשהאדם עוסק בעבודת השי"ת שהוא או"ר הנקרא יו"ם, ויום ב' הוא כשעוסק בדברי (השטות) [הרשות] שהם צרכיו. אך מי שהוא צדיק מקיים בכל דרכיך דעהו, ר"ל שהצדיק עושה חולין שהם דברי הרשות על טהרת הקודש, שכל מעשיו הם לשם שמים, ומעלה הכל אותם אל הקדושה. וזהו ואברהם זקן וגו', זה שקנה חכמה, מפני שבא בימי"ם, פירוש שעשה ב' הימים קודש, שניהם כאחד קדושים, לכך זכה למדריגה עליונה. ואפשר לומר שזהו רמז הפסוק ימים יוצרו ול"א אחד בהם. הקרי ל"ו בו', ר"ל ימים אשר יוצרו באדם, ומיעוט ימי"ם שנים. והנה מהב' ימים אין להקב"ה רק אחד מהם כנזכר. וז"ש ולי מה יקרו רעיך א"ל [מה] עצמו ראשיהם, שהוא מדבר ממדת הצדיקים. ולכן ולי מה יקרו רעיך [אל], שעשית ב' הימים שניהם קודש, כמ"ש והמלך דוד זקן בא בימי"ם, וכן שאר הצדיקים העושים כך, מה עצמו ראשיהם וגו'. ואפשר שגם זה רמזו בגמרא למאיר ובא קראו יום, ר"ל שהצדיק מאיר גם את יום הב' וקורא אותו יום ומקדשו.

ואפשר שז"ש בגמרא אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכו', אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום. והנה דחקו המפרשים במאי פליגי, וע"פ הנזכר יובן. כי הנה יש לדקדק למה קורא אותם כאן זקנים, שמאי הזקן והלל הזקן. אבל זה רמזו כי שניהם באים בימים, דהיינו בב' הימים, כמו אברהם ודוד, וזכו למדת הזקנה. אך זהו החילוק שביניהם. שמאי היה מהדר שתהיה אכילתו לשם [מצות] קדושת שבת. כיצד, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת ואח"כ מצא וכו', שאע"פ שאוכלה בחול כוונתו היה לשם מצוה כאשר מצא אחרת נאה ממנה. נמצא כי גם הוא עבד את הבורא יתברך בב' הימים, כי כל אכילתו היתה לשם מצוה. ומסתמא גם שאר (מצות) עובדות הרשות היה מכניסם לעשותם מדבר הרשות מצוה. לכך נקרא זקן כמדת אברהם. אבל הלל אמר אדרבא שזה יותר טוב להעלות החולין אל טהרת הקודש, ובזה יעשה ב' הימים קודש, אבל מי שינהיג כמו שמאי, שעשה מרשות מצוה, נמצא כי הכל הוא נחשב ליום אחד. וז"ש שכל מעשיו היו לשם שמים, רצה לומר אפילו דברי הרשות היו לשם שמים להכניסם בקדושה. לכך אמר ברוך ה' יו"ם יו"ם, ר"ל בב' הימים צריך האדם לעובדו ולברכו ולגדל ולקדש שמו הגדול יתברך. וזהו מעלה גדולה ויתירה שמעלה הכל אל הקדושה כנזכר, ופשיטא שזכה למדת הזקנה.

ונחזור לענין גדולה תשובה וכו' שנאמר שובה וגו'. ויש לדקדק למה דרשו זה על פסוק הנאמר בנביאים, והלוא בתורה נאמר ג"כ ושבת ע"ד ה' אלהי"ך, והוי ליה לדרוש זה על פסוק הנאמר בתורה. וי"ל על פי מ"ש רז"ל צורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד, שהוא תפארת ישראל שנאמר ישראל אשר בך אתפאר. והנה אמרו רז"ל העושה תשובה [מאהבה] זדונות נעשו [לו] כזכיות. ואפשר לומר שזה רמז הפסוק נושא עון ועובר על פשע, ר"ל מי שעושה תשובה [מאהבה] נמצא שהוא נושא עון, פירוש שהוא מנשא [העון] ומנטל ומגביהו למעלה למעלה שנעשה ממנו זכיות, ממילא גורם ומעורר האהבה עליונה שהוא החסד. וידוע כי מדת הת"ת הוא מטה כלפי חסד. ובעשותו תשובה מאהבה ונושא העון לזכיות, מעורר מאוד התגברות החסד ואהבה עזה (ותפארת) [והתפארות] גדולה לתפארת ישראל. וכתיב [נ"א: וזהו] ותפארתו עבור על פשע, נמצא ממילא מעבירין על כל פשעיו.

ומהנד שזה הדבר גורם דווקא הבעל תשובה ולא הצדיק מעיקרא, הוא משל למלך שהיה לו ב' בנים. האחד הוא בתמידות אצל אביו ולא זז ממנו, והב' לא הקביל פני המלך אביו כי אם לפרקים, פעם אחת בשבוע, ומה גם אחר שנתרחק מאביו הלך שובב, ושכח מכל גדולת אביו ורוממותו וגודל האהבה והגיעגועין שהיה לאביו עליו. ולא שם אל לבו כל זה, ומרד במלך ופורק א"ע מעול יראת [אביו] המלך ואדנותו, וילך בדרכי לבו, ויתחבר אל אנשים פוחזים וריקים אנשי בליעל וליסטים. ויהי כשמוע המלך, ויחר וירע לו מאוד. והנה היה ביד המלך לשלוח גייס אחריו ולתופסו, ולעונשו ולשלם לו כפרי מעלליו, אך מחמת גודל רחמי האב על הבן הזניח הדבר. רק כאשר בא פעם על זכרונו, המו מעיו עליו ונתעורר רחמנותו, ואומר עליו אוי לזה מאיזה שלוה גלה ונתרחק ממקום חיותו, אוי לבן שעל שלחן אב אינו.

ויהי היום ונתחרט הבן השובב, ונזכר גודל האהבה שהיתה בינו ובין אביו. ושם אל לבו לשוב אל אביו להתנפל ולהתחנן לו ולהשתטח לפני הדום רגלי אביו ולבקש ממנו, וכך עשה. ובא אל אביו בתחנונים ובפיוסים גדולים וברצוים, לאמור אנכי חטאתי, הסכלתי עשו, ואחר שובי נחמתי וכו'. והנה המלך כאשר ראה אותו מתחנן ומתנפל כך ומבקש ממנו, נתמלא עליו רחמים, ומה גם שהוא היה כמעט מיאש ממנו. וכעת שראה המלך שעזב דרכו הסורר ולבו השובב, וחזר למוטב מחמת אהבת אביו המלך, נתמלא המלך שמחה גדולה ותענוג גדול והתפארות גדולה עד אין קץ. וניתוסף בהמלך רחמים על רחמנותו ואהבה על אהבתו, ויותר מאהבה שאהב את הבן הא' שהיה תמיד אצלו, מפני שהיה מורגל עמו ולא היה האהבה כ"כ מוחש. ולא כן זה הב' שבא אל המלך, ממנו השמחה והאהבה פתאומיות, וראה זה דבר חדש הוא. ומחמת זה העביר על כל פשעיו ומרדיו, וגידלו המלך וינשאהו מכל בניו.

וכן הנמשל. כי הרשע העובר עבירות הוא כמו שעבר מאת פני המלך מלכי המלכים הקב"ה, כי העביר"ה כמשמעה, ובשובו עושה התפארות גדולה למעלה.

וז"ש ע"ד ה' אלהי"ך, כי ע"ד לשון עד"י וקישוט, פירוש, תשובה מאהבה, כדי שיהיה עד"י וקישוט והתפארות למדת תפארת ישראל החקוקה צורתו בכסא הכבוד. ולכך דרשו רז"ל דווקא על הפסוק שבנביאים, מפני שכאן נאמר שובה ישרא"ל, שהוא רומז על הנזכר, לעשות עדי וקישוט לתפארת ישראל. מה שאין כן בפסוק שבתורה לא כתיב ישראל. וכל זה אם עושה תשובה מאהבה כנזכר. לכך אמר נמי גדולה תשובה, כי ידוע שמדת גדולה נתייחסה למדת חסד שהיא אהבה. ואפשר כי מלת כסא הכבוד רומז אל מ"ש רז"ל תשוב"ה היא אותיות תשו"ב ה', פי' שהוא משיב ה' אחרונה של שם הוי"ה למקומה ויהיה השם מלא. והנה אמרו רז"ל למה נמשלה התפילה לעתר, מפני שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים. וידוע כי שם אלהי"ם הוא דין. והנה הבעל תשובה כשהוא משיב ה' אל הוי"ה, כביכול שמהפך אות הה' מתיבת אלהי"ם, שהוא עיקר הדין של אלהי"ם כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה בכוונת בני אלי"ם, הוא מהפך אל הוי"ה שהוא רחמים גמורים. ונמצא [כאשר] תקח אות ה' מאלהי"ם נשאר אלי"ם, שמספרו פ"א שהוא גימטריא כס"א, ונשאר גם הוא רחמים, וגם כבוד, שגורם שיתמלא השם ויגבר הרחמים בעולם.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רנו (רסד). אוה"א פד, ב.

גדולה תשובה כו' – יומא פו, א. שובה ישראל גו' – הושע יד, ב. בספר יצירה – פ"ג מ"ה. ואברהם זקן גו' – חיי שרה כד, א. או"ר הנקרא יו"ם – בראשית א, ה. בכל דרכיך דעהו – משלי ג, ו. חולין . . על טהרת הקודש – ע"פ חגיגה יט סע"ב. שכל מעשיו הם לשם שמים – ע"פ אבות פ"ב מי"ב. זקן . . זה שקנה חכמה – קידושין לב, א. ימים יוצרו גו' – תהלים קלט, טז. ולי מה יקרו גו' – תהלים קלט, יז. והמלך דוד זקן גו' – מ"א א, א. למאיר ובא קראו יום – פסחים ב, א. אמרו על שמאי הזקן כו' אבל הלל כו' – ביצה טז, א. ברוך ה' יום יום – תהלים סח, כ. כיצד מצא בהמה נאה כו' – ביצה שם. ושבת ע"ד ה' אלקי"ך – ואתחנן ד, ל. צורתו של יעקב אבינו ע"ה כו' – בר"ר פב, ב. ת"י בראשית כח, יב. תקו"ז תכ"ב סה, ב. חולין צא, ב. שהוא תפארת ישראל – זח"א קעב, ב. ישראל אשר בך אתפאר – ישעיה מט, ג. העושה תשובה מאהבה כו' – יומא פו, ב. נושא עון ועובר על פשע – מיכה ז, יח. האהבה עליונה שהוא החסד – ראה זח"ב מב, ב. מדת התפארת הוא מטה כלפי חסד – פרדס רמונים ש"א רפ"ב. שם ש"ח פכ"א. ש"ט פ"ב וספ"ד. שער מאמרי רשב"י פ' תרומה בסוף ביאור דף קסו, ב. שם בפי' האדר"ז בד"ה ונבאר ענין הרצועות במוחין (רעז, א). לקו"ת פ' שמות ד"ה ותקרא שמו משה. שער הפסוקים פ' שמות ד"ה ויקם. ותפארתו עבר על פשע – משלי יט, יא. ע"ד לשון עד"י וקישוט – ראה כי תשא לג, ד. שמדת גדולה נתייחסה למדת חסד – זח"ג שב, א. תשוב"ה היא אותיות תשו"ב ה' – זח"ג קכב, א. למה נמשלה התפלה לעתר כו' – סוכה יד, א. שם אלקי"ם הוא דין – ספרי ואתחנן פי' כו. זח"ג יא, א. שם סה, א. כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה כו' – פע"ח שער השבת פ"ח. הוי"ה שהוא רחמים – ספרי שם. זח"ג שם. כס"א . . כבוד – ראה פרדס רמונים שכ"ג פ"כ ערך כסא. קהלת יעקב ערך כסא כבוד.

-----  שולי הגליון  -----

נד) מכאן עד וז"ש ע"ד ה' נ"א במדל"י (ואין שם המשל המובא כאן): ודבר זה בא על ידי הבעל תשובה יותר מן הצדיק דמעיקרא. כי על ידי הצדיק מעיקרא יש למעלה תענוג תמידי, ועל ידי הבעל תשובה מחמת שהתענוג בא אחר היאוש והוי כמציאת אבידה גדולה, ויש מזה תענוג גדול עד מאוד. ומה גם שהבעל תשובה צריך להתחזק עצמו יותר ויותר בעבודת הבורא, כמ"ש רז"ל אל תקרי ויעתר אלא ויחתר מלמד שחתר חתירה כו'. ואם כן הוא עושה התפארות גדולה למעלה.

-----  הערות וציונים  -----

שהצדיק עושה חולין . . על טהרת הקודש – עיין מאור עינים שלהי פ' בשלח ד"ה ומורי: ומורי היה מרגלא בפומיה לקרות זה חולין שנעשו על טהרת הקודש כי אפילו בדבר הנראה חול יעשה על טהרת הקודש, כי בכל דבר יש תורה, למשל באכילה כמה תורה ודרכים יש בה, וכמה דינים בנטילת ידים, וכן במשא ומתן, ואמר מורי שחיות הדברים ההם הם מהתורה ודינים ההם שיש בהם ואורייתא וקב"ה חד כי הכל יש לו אחיזה בהתורה אפי' בריה קטנה. ולהעיר שענין זה כבר הובא בד"ט בשל"ה (ועיי"ש בסוף הקדמת פרק בעשרה מאמרות, ושם: קדושת הלב בכל הדרכים לא מבעיא בטהרת הקודש אלא אף חולין נעשין על טה"ק כענין שכתב הרמב"ם [הלכות דעות פ"ג], זה מאמר השמיני כו' [ועיי"ש בסוף מאמר השמיני]). ועיין לעיל סי' תל ובהערות שם.

נושא עון פירוש שהוא מנשא העון כו' – ראה סי' קז סד"ה או ידע, ובהערות שם.

הוא משל למלך כו' – ראה סי' קצא סד"ה אשכול, וסי' שלב.

כי העביר"ה כמשמעה – ראה סי' מד סד"ה ובמקום. סי' שסג סד"ה והנה.