תנח

איזהו חכם הרואה את הנולד. ר"ל כמו שהבנאי קודם בנותו את הבנין מחשב מחשבה לדחות המניעות מהמעשה, ואם בהמעשה יש צמצום היה צריך להיות הצמצום במחשבה כדי לגמור הדבר בתיקונו, ע"ד סוף מעשה במחשבה תחילה. והבנאי אם רוצה לעשות הבנין יש לו תחילה ציור במחשבה גוף הבנין ולא הפסולת, דהיינו הזיזים מהמעצד. ובהמעשה בא ממילא הפסולת, אע"פ שזה אינה עיקר במחשבה רק הבנין גופא והבן.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א כא, א. כתבי קודש לא, א.

איזהו חכם הרואה את הנולד – תמיד לב, א. סוף מעשה כו' – פזמון לכה דודי. ראה זח"ג רלח סע"א. תקו"ז ו, א.

-----  הערות וציונים  -----

להעיר מסי' קנב.