תסו

אלמלא לא שמרו ישראל אלא ב' שבתות מיד היו נגאלין. פי' על דרך מ"ש רז"ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים. פי' כי הקב"ה מקבל תענוג מעבודתנו שאנו ממליכין אותו עלינו, ע"ד והאם רובצת על האפרוחים. וע"ד הגמרא יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו', נמצא כי האם כשמניקה את בנה האם מקבלת תענוג במה שמשפעת לבנה והבן [נ"א: וכן] המקבל השפע ממנה. [נמצא] האם נוקבא אצל הבן. והבן נוקבא אצל האם במה שמקבל שפע ממנה וד"ל. נמצא כי יש כאן ב' נוקבין. הקב"ה כביכול הוי כמו נוקבא בזה התענוג שמשפיע לבניו, ואנו נוקבין אצל האם שמקבלין השפע ממנה. וזהו אלו שמרו ישראל את הב' שבתות, ר"ל אלו שמרו, בעבודתינו ובתפילתינו, כדי שהקב"ה יקבל תענוג. וזהו ב' שבתות מי"ד נגאלו, פי' היו"ד שישפי"ע לדל"ת, היו נגאלין וד"ל.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א כד, א. כתבי קודש לב, א.

אלמלא לא שמרו כו' – שבת קיח, ב. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב. והאם רובצת גו' – כי תצא כב, ו. יותר ממה שהעגל כו' – פסחים קיב, א. המקבל . . נוקבא – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. היו"ד שישפי"ע – (דאיהי בדכורא) זח"ג רלו, ב. היו"ד שישפי"ע לדל"ת – ראה זח"א רלב, א. לדל"ת – (נוקבא) זח"ב קעח, ב. שם ד, ב.

-----  הערות וציונים  -----

על דרך מ"ש רז"ל ישראל מפרנסין כו' – ראה סי' מג, וסי' ס, ובהערות שם. וראה בהערות לסי' מד ד"ה אש.

נמצא כי יש כאן ב' נוקבין כו' – עיין סי' מג ד"ה ובאמת. וסי' רפז.

מי"ד נגאלו פי' היו"ד שישפיע לדל"ת – ראה סי' מד ד"ה וזאת, ובהערות שם.