תעב

גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים. פי' כי הטבע אין לו שינוי והוא דין, והנס הוא רחמים. וכשאורו של הנס מתחיל להתגלות אז בטל כולו [נ"א: כולא] במציאות. אבל הצדיק אינו רוצה להטריח את בוראו בנס, אבל יאמר כי הנס הוא דרך הטבע כי ראוי להיות כך. וזהו שמהפכין מדת הדין, ר"ל הטבע, למדת הרחמים, [ר"ל] על מדת הרחמים [אומרים] שזה [הוא] מדת הטבע ודו"ק.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א לג, א. כתבי קודש כח, ב. שמועה טובה עה, ב.

גדולים צדיקים שמהפכים כו' – בר"ר לג, ג. הצדיק אינו רוצה להטריח כו' – ראה של"ה תושב"כ ס"פ לך לך ע"פ שבת נג, ב ותענית כד, א.

-----  הערות וציונים  -----

וכשאורו של הנס כו' אז בטל כולו במציאות – ראה סי' תעה. ועיין סי' רעח ובהערות שם.