תפד

זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. איתא בס' הזוהר זכור לדכורא שמור לנוקבא. פי' כי הזכירה היא דבר חדש מה שלא נאמר מקודם, כמו ויזכור אלהים את רחל, שלא נאמר שום אמירה ודיבור מקודם לזה. אבל גבי שרה נאמר וה' פקד את שרה, כי כבר נאמר מקודם שיהיה בן לשרה, שנאמר אבל שרה אשתך וגו', לכך נאמר עתה וה' פק"ד, ר"ל פקד הדבר שנאמר מקודם. וכן נאמר זכו"ר את אשר עשה לך עמלק, ובפעם ב', גבי שאול, נאמר (פקו"ד) פקדת"י, כיון שכבר כתוב בתורה הדבר ההוא. נמצא כי הפקידה והשמירה מקבלים מן דבר אחר שנאמר מקודם, לכן נקראים נוקבא. וכן בתפילה שאחרסט העקידה, ופקדנו בפקודת (הרחמים) [ישועה ורחמים] וכו', כתיב במשנת חסידים בפקודת נוקבא, כוונתו אל הנזכר. והנה נאמר בדברות הראשונות זכו"ר, ובמשנה תורה שמו"ר, להזכיר מה שכבר נאמר בדברות הראשונות, והשמירה מקבלת מהזכירה כנזכר.

כי הנה הכלל הוא, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, ויצאו דכר ונוקבא כחדא, ואח"כ סידר הקב"ה ונסר לנוקבא להיות לפניו. וכן כיוצא בזה, עיקרן של הדברים נאמרו הכל בתורה שבכתב, ובתורה שבע"פ סידר הדברים, כמו גורעין ומוסיפין ודורשין ומסדרין הדברים. כן בוודאי בזכור כלל השמירה, רק במשנה תורה, הנקרא משנה למלך שהיא נוקבא, יצא השמירה לחוץ ונתגלה. וז"ש בדבור אחד נאמרו, כי בכלל זכור נכלל בוודאי השמור, שהרי מקבלת ממנו. וכן נקראים אהבה ויראה דכר ונוקבא. כי עיקר היראה הוא שירגיש האדם יראת הבורא יתברך. וזהו על כרחך בהשפעת הבורא יתברך, מחמת אהבה שיש להשי"ת אל האדם ומשפיע לו השפע ורוח טהרה והבהירות שירגיש האדם קדושתו ואימתו יתברך. נמצא כי היראה מקבלת מאהבה. ובודאי באדם הוא להיפך, שמתחילה מקבל היראה, כי בזא"ת יבוא אל הקודש, ואח"כ הוא בא למדריגת אהבה. אבל בהשי"ת הוא להיפך כנזכר.

ונחזור אל הענין. כי הנה אמרו רז"ל שמור דלאו לאו ודעשה עשה. נמצא על כרחך האי שמור הוא דבר המקבל משני דברים, ומהיכן שהוא מקבל כן הוא נקרא כמוהו, ואם כן הוא נוקבא. משא"כ זכור בכל מקום שהוא עשה, מפני שאין צריך לקבל, שהוא דכר בפ"ע. ועוד, כי שמור הוא לשון שמירה, ואם כן צריך הוא לשמור איזה דבר זולתו, ואם כן הוא מקבל. ואמרו רז"ל זכרהו על היין. נמצא ע"כ הזכור הוא מדריגה יותר עליון מיין, כי זכור נאמר בפרשת קדש לי כל בכור. והנה מדריגת היין הוא שממנו בא הדיבור, כמו אגברו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי. וזכור הוא יותר עליון, כי ממחשבה בא עיקר הדיבור (עע"ד אבא יסד ברתא).

והנה כתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור, כמ"ש בזוהר כללן בדיבור, ואין צריך לומר שמור. ולכן אמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, במקום שהוא דיבור אחד, והנוקבא כלולה בו ולא נזכרה, כמו שמש ירח עמד זבולה, ונקרא בשם הזכר. והבן זה היטיב מאוד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י מ, ב (סי' רפז).

זכור ושמור כו' – ר"ה כז רע"א. זכור לדכורא כו' – זח"ב צב, א. תקוזו"ח קכ רע"א. ויזכור אלקים את רחל – ויצא ל, כב. וה' פקד את שרה – וירא כא, א. אבל שרה אשתך גו' – לך לך יז, יט. פקד הדבר שנאמר מקודם – זח"א (מדה"נ) קטו, ב. זכו"ר את אשר עשה גו' – כי תצא כה, יז. פקדת"י – ש"א טו, ב. במשנת חסידים – מס' תפלת העשיה פ"ב מ"א. בדברות הראשונות כו' – יתרו כ, ח. ובמשנה תורה כו' – ואתחנן ה, יב. כל מעשה בראשית בקומתן נבראו – ר"ה יא, א. ויצאו דו"נ כחדא . . ונסר כו' – זח"ב רלא, א. ויק"ר יד, א וש"נ. גורעין ומוסיפין כו' – יומא מח, א. אהבה ויראה דכר ונוקבא – תקו"ז ת"י כה, ב. שמתחילה מקבל היראה כו' – זח"ב רטז, א. בזא"ת יבא גו' – אחרי טז, ג. ראה זח"ג נו רע"ב. שמור דלאו כו' – מנחות לו, ב. דבר המקבל . . נוקבא – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. זכור . . שהוא עשה – ראה זו"ח יתרו מא, ב. זכרהו על היין – פסחים קו, א. זכור נאמר בפ' קדש כו' – בא יג, ט. אגברין חמרא כו' – סנהדרין לח, א. ממחשבה – (קדש לי גו', חכמה) זח"ב מג, ב. תקו"ז תי"ד ל, א. אבא יסד ברתא – זח"ג רנו סע"ב. וידבר אלקים גו' – יתרו כ, א. כמ"ש בזוהר כללן בדיבור – תקו"ז תכ"ב סג סע"ב. זו"ח יתרו מא רע"ב. מכילתא יתרו מס' דבחדש ספ"ד. שמש ירח עמד זבלה – חבקוק ג, יא.

-----  שולי הגליון  -----

סט) צ"ל שלפני.

ע) בלקו"י אין סוגריים.

-----  הערות וציונים  -----

כבר הובא לעיל סי' צט.