תפז

זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וקשה, למה יהיה המדה כך. ועוד, חלק חבירו מאין הוא, והלוא רשע הוא, ורשע לגבי צדיק חבירו קרית ליה. ועוד, למה יתן החלק לזה הצדיק, והלוא הרבה צדיקים יש. ועוד מאין יש לרשע חלק בגן עדן, וגם בסיפא מאין יש לצדיק חלק בגיהנם.

וי"ל דאיתא בכתבי האר"י זלה"ה שהרשע אם מרבה לחטוא רחמנא ליצלן יכול הוא להחטיא את הצדיק, כי אוי לרשע אוי לשכינו. ואף על פי שאינו יכול להחטיאו בפועל, מביא את הצדיק לידי הרהור עבירה. וכן הצדיק במעשיו הטובים ובעבודתו יכול הוא להעלות את נפש הרשע, ואם לא יכול להעלותו מחמת שנשתרש בחטא, עם כל זה מביאו לידי הרהור תשובה. ולכך אמרו הרשעים מלאים חרטות, זו הרהור תשובה, רק מחמת שנשתרשו בחטאים חוזרים לסורם. ואיתא המקדש את האשה על מנת שאני צדיק [הרי זו מקודשת] וכו' [מפני] שמא הרהר תשובה [בלבו], נמצא אף על פי שהוא רשע גמור נעשה צדיק גמור בהרהור תשובה. וז"ש זכה, פירוש הצדיק על ידי מעשיו, נוטל חלקו וחלק חבירו, פירוש הרשע שהרהר בתשובה ונעשה צדיק כמוהו באותו רגע. וזהו חבירו דקאמר. וגם תיכף כשהרהר בתשובה נגזר לו ליתן לו חלק בגן עדן, ועכשיו שחזר לסורו ניתן חלקו להצדיק שהביאו לידי הרהור תשובה, ומשלו ניתן לו. לכן היא מדה ומדה שיותן לו ולא לאחר. וכן הוא להיפך. הרשע על ידי חטאיו הביא את הצדיק לידי הרהור עבירה, ונעשה הצדיק חבירו של הרשע, ונגזר עליו להיות לו חלק בגיהנם. ואחר כך חזר הצדיק לתמותו והחזיק בצדקו, נוטל הרשע חלקו בגיהנם שהביאו לידי הרהור עבירה. וכפעלו ישולם לו, וכך היא המדה.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ה, ד (סי' קטז).

זכה נוטל כו' – חגיגה טו, א. דאיתא בכתבי האר"י זלה"ה – ראה ספר הגלגולים פ"ט. אוי לרשע אוי לשכנו – סוכה נו, ב. הרשעים מלאים חרטות – עקידת יצחק פ' אמור שס"ז שלהי פ"ז (קכז סע"א) מספר המדות. ר"ח שער היראה פ"ג. ראה נדרים ט, ב. המקדש את האשה על מנת כו' – קידושין מט, ב. וכפעלו ישולם לו – ע"פ ירמיה כה, יד.

-----  הערות וציונים  -----

ראה סי' טו ד"ה וכבר אמרנו.

הובא בס' עבודת ישראל, ליקוטים, מסכת חגיגה: זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וצריך להבין מהות התשלומין מדוע יזכה הצדיק בחלק חבירו, ומדוע ילקה הרשע בחלק חבירו, הלא כתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ולא יותר. אמנם נקדים מאמר מורנו החסיד הקדוש ז"ל שאמר שהצדיק מוכיח לרשע ורוצה להחזירו בתשובה, אי אפשר שלא יטמא הרשע במחשבתו להצדיק באיזה הרהור קטן באפס מה. וזה הוא מחמת התקשרותם באותה שעה שרוצה הצדיק להחזיר הרשע ולקשר בעצמו, והענין נמשל לאדם המטאטא את הרחוב המלוכלך מזבל, הגם שישמור את בגדיו מאוד לא יחדל מלכלוך וכתם קטן באפס מה והוא מסוג הנמנע. וכן הדבר הזה בדקות ורוחניות וכמ"ש לעיל פירוש הכתוב טוב מעט לצדיק, מה שהטוב הוא בבחינת מעט להצדיק, הוא מהמון וכו', שהם גורמים להתיש כח הקדושה על ידי רשעתם ומחשבותם עכ"ל. והנה בוודאי אם הצדיק מתכוון להוכיח את הרשע, בוודאי שאינו נענש על ההרהור שבא לו שנכתם מעונות הרשע, כי כלפי שמיא גליא שאינו רוצה בזה, כי אם הרשע מחטיאו בהתקשרותו, ועתה נדבר מדרך הכסילים והרשעים, הגם ששומע איזה תוכחת מוסר מהצדיק ולבו ימס בקרבו מדברי הצדיק, ובודאי מתחרט על כל פנים באפס מה על עונותיו, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסין ללב. ואחר כך חוזר לאיסורו וחטאיו ואולתו לא תסור ממנו. ויש רשעים התוהים על הראשונות ושונא את החכם על תוכחתו, כי נשבר לבו בקרבו רגע מחמת דברים שקשים כגידין ששמע ממנו. ואם כן בודאי הרשע הזה אינו מקבל שכר על הרהור תשובה שהרהר בעת שמעו תוכחת מוסר מהצדיק, כי לא רצה בזה, ובפרט כשתוהא על הראשונות, ואז המשפט כנוגה יצא ששכר הרהור עבירה הנ"ל שעבר על הצדיק בשעת תוכחתו לרשע על ראש רשע יחול, ובהיפך שכר הרהור תשובה שעשה הרשע בעל כרחו נוטל הצדיק. נמצא פירוש הגמרא שזה שלא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו שהוא הצדיק שנעשה חבירו והתקשר עמו בתוכחה כנ"ל, ועבר על איזה הרהור עבירה. והוא משל הרשע, נמצא ששייך לרשע, אבל זכה, שהוא הצדיק, נוטל חלקו וחלק חבירו שהרהר בתשובה. כי זה חלק הצדיק וקדושתו, וכלפי שמיא גליא.

ומ"ש שם "וכמ"ש לעיל . . טוב מעט לצדיק" ראה שם פ' שמיני ד"ה וישא אהרן את ידיו, ושם: מ"ש מורי ז"ל בפסוק (תהלים לז, טז) טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים, פירוש כי על ידי מעשה הרשעים וכתמי פגמי עוונותיהם נטמא הארץ עד שנכנס איזה כתם אפילו בעבודת חכמי דורם שאין להם בהירות כל כך וגדלות המוחין כראוי, וכמו שאמר משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה', ופירש"י מחמת שהעיר היתה מלאה גילולים עי"ש. וזה פירוש טוב מעט לצדיק, זה שהטוב הוא בבחינת מעט לצדיק, הוא על ידי המון רשעים רבים עכ"ל החכם ז"ל.

ועיין עוד במאור עינים ר"פ נח: דכשהצדיק מוכיח את הדור ואין רוצים לקבל מוסר הוא נוטל מהם את החלק הטוב שלהם, וזהו אמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לאו דווקא בעולם הבא נאמרו הדברים אלא אפילו בעולם הזה שהוא נוטל את החלק הטוב שבתוכם אם מוכיח אותם ואינם רוצים לקבל, ואסבריה מורי לדבר זה כי הדבור מפי הצדיק לאוזן השומע והדיבור הוא דבר רוחני והוא מדריגה עשירית והשמיעה היא גם כן היא דבר רוחני והיא מדריגה עליונה למעלה מהדבור וכשהוא שומע ואינו מקבל מוסר לוקח הצדיק חלק השמיעה שלו שהדבור של הצדיק חוזר אליו עם חלק השמיעה של השומע. (ודבריו הובאו באורח לחיים ר"פ נח, ועיי"ש מה שהאריך בזה.)

דאיתא בכתבי האר"י זלה"ה – ראה ספר הגלגולים פ"ט.

שהרשע אם מרבה לחטוא כו' – ראה סי' תפט. להעיר משל"ה שער האותיות סוף אות צ.

וכן הצדיק במעשיו הטובים כו' – שם. ועיין כש"ט סי' קיג-ב וסי' ער, ובהערות שם.

ומביאו לידי הרהור תשובה – ראה סי' טו ד"ה וכבר אמרנו, וסי' רמח ד"ה והנה כשהצדיק, ובנסמן בהערות שם.