תפח

הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה. ויש לפרש דרך רמז על פי מה שאמרו רז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והרבה עשו כרבי ישמעאל וכו'. והנה הצדיקים אשר תורתם אומנתם והוא מוכרח להמציא טרף לביתו, ומוכרח לבטל מלימודו ולחזור בשוקים וברחובות. הנה מה עושה הצדיק הנזכר טרם צאתו לשוק, הוא מתפלל ומתחנן לפניו ית', ומקשר נשמתו במחשבה קדושה שלא ילכד במצודת היצר בצאתו. והנה ידוע כי מי שיש לו נשמה שהיא מן הבינה נקרא בן. ויש אדם שלא זכה אלא לחלק נפש בלבד, שהיא מדת המלכות, וזה נקרא בן מלך.

וזהו אפשר הרמז במשנה. הבנים, דהיינו אותם שיש להם נשמה, יכולים לצאת בקשרים, ר"ל שיקשר נשמתו בשורשו הנקרא מחשבה כידוע, ויכול לצאת כנזכר. על דרך משל, מי שרוצה לירד לבור עמוק מאוד מקשר את עצמו מלמעלה. כי מתיירא שלא יוכל לחזור ולעלות מן הבור, לכן מקשר את עצמו מלמעלה בחבל ארוך, ודרך החבל יכול לחזור ולעלות. אבל מי שהוא רק מבני מלכים, דהיינו שאין לו רק נפש, או אפילו רוח, אך עדיין אין לו חלק נשמה, לא יסמוך על קישור מחשבתו מפני שלא השיג עדיין מדריגת מחשבה, ואולי לא יהיה הקשר אמיץ וחזק ויפול בעמקי הבור. ע"כ זה צריך לצאת בזגין, שהם המשמיעים קול, ר"ל קול ודיבור בדברי תורה, שהם מדריגת שורשו כידוע, ותגין עליו שלא ילכד חס ושלום. וכל אדם, פירוש זה קאי על הסיפא, וכל אדם לא יסמוך על זה שיקשור מחשבתו, כי אולי עדיין לא השיג למדריגת נשמה. אלא מה שדיברו חכמים הבנים יוצאים בקשרים לא דיברו אלא בהוה, ר"ל בהוה להם, שהם היו חכמים והשיגו למדריגת חכמה שהוא נשמה לנשמה, ומכל שכן שהיה להם נשמה. אבל כל אדם לא יסמוך על זה, אלא יצא בזגים הנזכר.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ה סע"ב (סי' קיג).

הבנים יוצאים כו' – שבת סו, ב. הרבה עשו כרשב"י כו' – ברכות לה, ב. נשמה שהיא מן הבינה כו' – זו"ח יתרו לא, ג. שם לג, א. תקו"ז תי"ג כח, א. וראה זח"ב צד, ב. נפש . . מדת המלכות – זו"ח יתרו לג, ב. תקו"ז תכ"א מט, א. ראה זח"ב צד, ב. בן מלך – ראה זח"א כז, ב. נשמתו בשורשו הנקרא מחשבה – תקו"ז תכ"ב סח סע"ב. זו"ח יתרו לד, ב. עד"מ מי שרוצה לירד כו' – ראה זח"א קיב, ב. החכמה שהוא נשמה לנשמה – ע"ח ש"ד פ"א. שם ש"ו פ"ה. שמ"ב פ"ב ופ"ה.

-----  הערות וציונים  -----

הובא בס' באר מים חיים ר"פ נח: וכזה שמעתי בשם הרב איש אלקים בוצינא דנהורא רבה ויקירא שם קדשו מוהר"ר דוב בער מגיד מישרים דק"ק מעזריטש שאמר על משנת חז"ל הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזגים וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה, פירוש אלו אשר נקראו בנים לקודשא בריך הוא ושכינתיה והם אשר שכחו מחפצי עצמם מכל וכל והתקשרו והתדבקו עצמם בקשר אמיץ וחזק שלא להתאוות לשום דבר בעולם כי אם כברא דאשתדל בהון בתר אבוי ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה וכו' וכל מה דהוי ליה הוה חשיב לון לאין למעבד בהון רעותא דאבא ואמא וכו' כמו שכתב בזוה"ק [זח"ג רפא סע"א], הנה הם יוצאים בקשרים שמותר להם לצאת לשוק לעמוד החוצה כיון שהם קשורים ומקושרים בקשר אמיץ וחזק בה' אלהיהם מותר להם לראות בכל הדברים ולדבר בכל הדברים שבעולם כי לא יפסיקוהו ולא יטרידוהו מדביקתו האמיתית, אדרבה הוא יעלה כל הדברים שבעולם למעלה למעלה. אבל ובני מלכים, מי שהוא מסטרא דמלכותא תתאה באופן שאינו מקושר כל כך, הם מוכרחים לצאת בזגים כלומר כזג המקשקש בקול תורה וקול תפילה וחלילה להם להפסיק מדביקות תורה ותפילה אף רגע אחד. וסיים המשנה וכל אדם, כלומר כל אדם הוא בדרגה זו דרגת בני מלכים, אלא שדיברו חכמים בהוה, כמו שהם היו, ודיברו לפי בחינתם הגדולה והם היו יכולים לראות ולדבר בכל הדברים ולהעלות הכל למרום שבתן, וכאשר מצינו כמה פעמים בגמרא שדיברו מפשוטי הויות העולם וכולם הם סודי סודות רזין עילאין ויקירין כי העלו כל בחינת הדיבורים ההם למקור שורשם אשר נלקחו משם.

ובקשר לזה עיין בהערות לסי' קכג ד"ה ולא כמו שאר בני אדם. ולהעיר עוד מכש"ט סי' רמד וסי' שסו, ובהערות שם. ולעיל סי' לו ד"ה ואפשר (ואילך), וסי' שו, ובהערות שם. והשוה מש"כ בתוי"י פ' יתרו נד, א ד"ה ובזה יבואר ג"כ פסוק מי יתן טהור מטמא. ושם פ' משפטים נט סע"ג ד"ה ובזה יבואר עוד צחות לשון התנא (ועיי"ש מש"כ לפני זה בהמשך להמובא בכש"ט סי' קיג-ב).

על פי מה שאמרו רז"ל הרבה עשו כרשב"י כו' – ראה לקמן סי' תקא-א.