תפט

זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ויש לדקדק מה שינוי הלשון שאינו מחויב, ולא אמר מי שאינו חייב בדבר. או הוי ליה למימר בסיפא כרישא, אינו מוציא את הרבים ידי חיובן. ויש לתרץ על פי הקדמה כי כאשר הרשע מרבה לחטוא הוא גורם בעוונותיו שיבוא לידי צדיק הרהור מעבירה מעין אותה עבירה שעבר הרשע. וגם זה ידוע שאין הדין מתמתק אלא בשורשו, ומחמת זה יכול הצדיק לגרום להעלות גם נפש הרשע מן החטא. כי הצדיק כשבא לידי ההרהור עבירה, תיכף מתחרט וחוזר בתשובה, ומעלה ומברר את הטוב מתוך הרע, וגם את הרע ממתיק בהעלותו אל שורשו. וזהו שאמרו רז"ל כל שאינו מחויב בדבר, ר"ל כל שלא נתחייב בדבר עבירה, דהיינו שלא בא לו הרהור עבירה זו שעשה הרשע, אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתן, דהיינו הרשעים הנזכרים. מפני שלא באה לו הרהור, אינו יודע מעין איזה עבירה עבר הרשע שיהיה יכול למתקו ולהוציא [את] הרשע מחובתו. אבל מי שמחויב בדבר, כלומר שנתחייב בדבר עם הרשע שגרם לו ההרהור כנזכר, יכול להוציאו ידי חובתו. ולכך אמרו שמחוי"ב, ולא אמרו שחייב, כי לא מחמתו באה לו ההרהור, כי אם על ידי הרשע. אבל גבי הרשעים אמרו ידי חובת"ן, שהם חייבים בנפשותם, ולא אחרים מחייבין אותם.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י ה, ב (סי' קיב).

זה הכלל כל כו' – ר"ה כט, א. שאין הדין מתמתק אלא בשורשו – ע"ח שי"ג פי"א. פע"ח שער השופר פ"ה.

-----  הערות וציונים  -----

כאשר הרשע מרבה לחטוא כו' – ראה סי' תפז ובהערות שם.

יכול הצדיק לגרום להעלות כו' – שם.

הצדיק תיכף מתחרט . . ומעלה ומברר כו' – ראה כש"ט סי' רמד.