תצז

הבא לטהר מסייעין אותו. ויש לומר, כי הנה אנו רואים אדם הבא לטהר את עצמו, דהיינו שרוצה להתפלל בכוונה [גדולה] לפניו יתברך ועושה הכנה גדולה לזה, ובעומדו להתפלל בתוך עיקר כוונתו באמצע התפילה באה לו מחשבה זרה. והיכן הוא הסיוע לזה מלמעלה, [הלא הוא הכין את עצמו לטהר מחשבתו ולזכך תפילתו]. אך האמת הוא, כי אדרבא זהו הסיוע שלו, כמבואר בדרושים הקודמים שהשם יתברך שולח זאת [המחשבה] לאדם בכדי להעלותה, על דרך מגלגלין זכות על ידי זכאי, ואין המחשבה ההיא (עיקרית) [מקריות] אלא להעלותה לשורשה. כגון שבאה לו מחשבה זרה מאהבה רעה או מיראה רעה, וכן כיוצא בזה, והוא מדחה המחשבה הרעה ההיא ומדבק את עצמו באהבה או ביראה דלעילא, ומסיים תפילתו בהתלהבות יותר גדולה, ובזה מוציא ניצוצות מהקליפה. וזהו הסיוע שמסייעין אותו.

וזהו פירוש הפסוק וזרח השמש [ובא השמש], רצה לומר שהאדם עומד להתפלל בהתלהבות וזרח לו השמש, ואחר כך פתאום באמצע התפילה ובא השמש, שאבד ההתלהבות שבאה לו מחשבה זרה. ולמה הוא כך, לזה אמר הטעם אל מקומו שואף, רצה לומר שוא"ף הוא לשון ניתוק, כמו ש"ף מדוכתיה. רצה לומר השם יתברך מזמן לו זה כדי שיהיה אדם זה שואף אל מקומו, פירוש שיוציא הניצוצות ויחזירם למקומם לשרשם בקדושה וזהו שאמר שואף זורח הוא שםפא.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סי' רכ (רלב).

הבא לטהר כו' – שבת קד, א. בדרושים הקודמים – סי' קכג וסי' שסח. מגלגלין זכות ע"י זכאי – שבת לב, א. וזרח השמש גו' – קהלת א, ה. ואל מקומו שואף – שם. ש"ף מדוכתיה – חולין מב, ב.

-----  שולי הגליון  -----

פא) במדל"י מסיים כאן: וסוד השבירה מרומז בפסוק הכל הבל, ורעות הוא לשון שבירה. וזה הובא לעיל בסוף סי' שעא עיי"ש.

-----  הערות וציונים  -----

ואין המחשבה ההיא מקריות כו' – ראה סי' קכג ד"ה והנה ידוע, ובהערות שם. רג"כ סי' תו.