ספריית חב"ד ליובאוויטש

תולדות

לא

במדרש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, הה"ד עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב וכו'.

מובן על פי הפסוק כמים הפנים אל פנים וגו'. והנה נמשיל לזה עד"מ ראובן שאוהב לשמעון אהבה עזה, ומחמת ששמעון רואה שראובן אוהב אותו ביותר נתעורר אצל שמעון ג"כ אהבת ראובן. נמצא כי אהבת ראובן שאוהב לשמעון נקרא אב, ואהבת שמעון שאוהב לראובן נקרא תולדה מפני שנולדה אהבת שמעון מכח אהבת ראובן. והנה יש אהבת אב לבנו בשני ענינים. הא' האב אוהב לבנו מחמת הטבעיות, וזה האב גורם שגם הבן אוהב את האב. ויש אהבה אחרת גדולה מזו שרואה את בנו הולך בדרך הישר, ומצדיק מעשיו, וחכם בכל החכמות, כמ"ש (חכם בני) [בני אם חכם לבך] ישמח לבי גם אני, אז יש להאב תענוג גדול מזה, ומזה נתהוה השמחה. כי השמחה [היא] באה מהתענוג, שאין אדם שמח כ"א יש לו תענוג מאיזה דבר באה לו השמחה. ומחמת גודל התענוג והשמחה שיש לו מן הבן נתוספה ונולדה להאב עוד אהבה יותר גדולה אל הבן. הנה זה המשל שייך לבני אדם. כי קודם לידת הבן, או אף אחר לידתו, עדיין אינו יודע מה טיבו ומה יהיה מעשה הבן, ע"כ אין להאב עדיין אהבה כ"כ שהוא הב' הנזכר, רק אהבה הא' שהוא מחמת טבעו. אבל אצל הש"י ב"ה נאמר ישראל אשר בך אתפאר, כי אצלו ית' העבר והעתיד הכל בשוה לפי שהוא קודם הזמן. וקודם שהיו ישראל היה גלוי לפניו ית' כל צדיק וצדיק עם כל מעשיו ותורתו, ומתחילה, תיכף כשעלה ישראל במחשבה לפניו, היה כבר שעשוע ותענוג כביכול לפניו ית' מכל צדיק וצדיק ומעשיו.

והנה ראיה לזה מה שמצינו שהקב"ה משתעשע בתורתו של הצדיק, כמ"ש רז"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שאומר אלעזר בני אומר פרה וכו' קודם ביאת ר"א כמה מאות שנים. וכן מ"ש רז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ג"כ כך הוא, הקב"ה אמר למשה כך וכך עתיד תלמיד פלוני לחדש בדורו, כי תורת הצדיק ומעשיו הוא השעשוע ותענוג לפניו ית'.

נמצא כי זה התענוג והשמחה ואהבה נולדה לו להאב מכח בנו. וזהו מ"ש בזוהר הק' ישראל מפרנסים וכו'. כמשל האב שיש לו תענוג מבנו חביבו, אזי מגודל התענוג והשמחה אומר האב, כדרך הבריות אומרים בלשון זה, אני נעשה מהתענוג הזה בריא ושמן. כך מגודל התענוג והשעשוע שיש להקב"ה כביכול כמו שמפרנסים אותו. וזהו ואהיה אצלו אמון. והנה רש"י ז"ל פירש כי התורה נתגדלה בחיקו של הקב"ה אלפים שנה וכו', אבל פשט הכתוב משמע שהתורה נעשה אומן להקב"ה. וקשה הדבר לאומרו, והלוא הקב"ה קדמון לכל הקדומים. אבל לפי דרכנו יתורץ, שהתורה משבחת א"ע שהיתה אומן להקב"ה כביכול, דהיינו גודל התענוג והשעשוע שהיה לו ית' מן התורה, דהיינו מתורת כל צדיק וצדיק ומעשיו הטובים שהם המצות הכתובים בתורה, זה נעשה לו ית' כביכול אומן ופרנסה וכו'. וזהו ואהיה אצלו אמון. וידוע כי שם אהיה הוא מורה על העתיד והכי פירושו: ואהיה, כלומר אע"פ שהתורה עתידה ליתנה לישראל ועדיין לא ניתנה, וא"כ מהו השעשועים, לכך אמר אצלו, היינו אצלו ית' כביכול הכל שוה העבר והעתיד, והכל גלוי לפניו ית', לכך הייתי אליו אומן ושעשוע כנזכר.

ונחזור לענין, שיש אהבה שהוא אב ויש אהבה שהוא תולדה. והנה האדם שמתעורר לעבודתו ית' מחמת שרואה אהבת הבורא עליו, שבראו ויצרו ומקיימו ומחייהו ונותן לו אהבת הבורא ב"ה ועובדהו, וז"ש מי הקדימני ואשלם לו, הגם שזה ג"כ עבודה מיקרי, עכ"ז הוא מיקרי צדיק לעצמו, אבל אינו כמו מדת הצדיק להשפיע לזולתו. ועל זה הצדיק אמר הכתוב אחות לנו קטנה ושדים אין לה. וידוע שזה אומרים המלאכים שנקראים חברים לישראל. וכאשר ישראל הם במדה זו שאין להם אהבה רק מחמת אתערותא דלעילא, אומרים אחות לנו קטנה, כלומר אחות לשון דביקות והתחברות, ר"ל אע"פ שהם דבקים ומחוברים בהש"י אעפי"כ קטנה היא המדה הזאת, מפני שאין להם רק מחמת אתערותא דלעילא והם מיקרי צדיקים לעצמן, אבל אינם צדיקים להשפיע לעילא לגרום שעשוע ותענוג ושמחה לעליונים. וזהו ושדים אין לה, כלומר שדי"ם להניק ולהשפיע לזולתם, מה נעשה לאחותינו, להביאם אל המדה השלימה הנז'.

ובזה יתורץ ויובן גם המדרש שהתחלנו. ואלה תולדות יצחק וגו' אברהם הוליד את יצחק, פי', הכתוב מספר בשבחם שהגיעו למעלת השלימות (שהם) [שהיו] ב' מיני אהבה בהם. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ר"ל שיצחק הוא לשון צחוק ושמחה, הוליד, ר"ל שגרם והוסיף לאברהם תענוג ושמחה ואהבה מגודל [נ"א: מכח גודל] צדקתו. כי מתחילה לא היה לאברהם רק אהבה הראשונה שהוא הולדת אברהם ליצחק, שהוא אהבה הנקרא אברהם, ואח"כ עלה למעלה וגרם תולדה לאברהם. וז"ש עטרת זקנים בני בנים, ר"ל כי כמו שזה הפסוק מדבר בתחילה משבח תולדות יצחק, ואח"כ מתולדות אברהם, אע"פ שהולדת יצחק שניה להולדת אברהם ומאוחרת ממנו, אף על פי כן מזכיר הכתוב תחילה הולדת יצחק לאברהם מפני שהוא המעלה היותר שלימה שאין למעלה הימנה. ולכך מזכירה תחילה אע"פ שהיא מאוחרת. כן הפסוק הזה עטרת זקנים בני בנים, שהוא המעלה היותר גדולה.

ומ"ש עטרת זקנים בני בנים, ר"ל (הגדיל) [גודל] התענוג והשמחה שהבן גורם לאב הוא נקרא בני בנים. כי מתחילה הוליד האב את הבן, ואח"כ הוליד וגרם לאב התענוג, (הרי) [הדר] התענוג הבן ונעשה התענוג עטרה לראש הזקן, שהוא כמו אבי אביו להתענוג ההוא. ואח"כ אמר ותפארת בנים אבותם, שהיא אינו כ"כ, רק יש לו אהבה ראשונה מחמת התעוררות והולדת אביו.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לח, ג (סי' רפג)

במדרש ואלה כו' – תנחומא תולדות ד. בר"ר סג, ב. ואלה תולדות יצחק גו' – תולדות כה, יט. עטרת זקנים גו' – משלי יז, ו. כמים הפנים גו' – משלי כז, יט. חכם בני גו' – משלי כג, טו. ישראל אשר גו' – ישעיה מט, ג. העבר והעתיד כו' – אמו"ד מ"ב פי"ג. כד הקמח ערך מציאות השם ית'. וקודם שהיו ישראל כו' – ראה ע"ז ה, א. תנחומא כי תשא יב. זו"ח בראשית טז, ד. שם תיקונים קכא סע"א-רע"ג. וראה בר"ר בר"ר ג, ח ושם כד, ב (ובמפרשים שם). כשעלה ישראל במחשבה – זח"א כד, א. ראה בר"ר, א, ד. כשעלה משה למרום כו' – תנחומא חקת ח. כל מה שתלמיד כו' – ויק"ר כב, א. ישראל מפרנסים וכו' – זח"ג ז, ב. מהתענוג הזה בריא ושמן – ראה משלי טו, ל. גיטין נו, ב. ואהיה אצלו אמון – משלי ח, ל. רש"י ז"ל פירש – במשלי שם. שם אהי' הוא מורה כו' – זח"ג סה, ב. מי הקדימני גו' – איוב מא, ג. ראה ויק"ר כז, ב. אחות לנו גו' – שה"ש ח, ח. שזה אומרים המלאכים – זח"ב פ, ב. המלאכים שנק' חברים – שהש"ר ח, א. אחות כו' והתחברות – ראה באר הגולה למהר"ל ריש באר הששי. וראה שבת כ, א. שיצחק הוא לשון צחוק ושמחה – מדרש אגדה ומדה"ג לך לך יז, טז. זח"א (מדה"נ) קלו סע"א.

-----  הערות וציונים  -----

יש אהבת אב לבנו בשני ענינים כו' – ראה סי' מו וקצב.

השמחה היא באה מהתענוג – ראה ריש סי' ס, ושלהי סי' רג (ד"ה ונחזור).

וקודם שהיו ישראל כו' – ראה לעיל סי' א ובהערות שם.

כשעלה משה למרום כו' – ראה סי' נז וריש סי' רנח.

מגודל התענוג כו' כמו שמפרנסים אותו – ראה ריש סי' ס.

מי הקדימני כו' שזה ג"כ עבודה מיקרי – ראה סי' רעג-עדר.

אחות לשון דביקות והתחברות – ראה במ"מ, וכן הובא בלקו"ת לאדה"ז ר"פ בהר (לט סע"ג).