ספריית חב"ד ליובאוויטש

ויצא

לח

ביאור הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. יובן על פי הקדמה ידועה, שהתורה היא קדומה ואינה בתוך הזמן. והנה מה שייך סיפור המעשה בדבר הקדום לזמן. אלא בוודאי שסיפור המעשה הזאת היא ההוה תמיד, וגם באדם הנקרא עולם קטן יש בו גם כן סיפור המעשה ההוא.

הנה כתיב כולם בחכמה עשית, כי כל השפע הכל נשפע מן החכמה. וכבר ביארנו בענין הצמצום שהיה לתיקון העולם וקיומו, [כי] לולי הצמצום לא היו יכולים לקבל הבהירות ולסובלו מגודל בהירותו והיו בטלים במציאות. והנה ידוע שמדת יראה היא המצמצמת והמגבלת, והכל על ידי החכמה המתלבש בתוכה, ומה גם שנאמר ראשית חכמה יראת ה'. כי הנה ידוע שהחכמה היא יוד, הקטנה מכל האותיות, מפני שהיא מקטנת את עצמה ומצמצמת את עצמה, מפני שהיא ראשית הכל וקרובה לעילת כל העילות, כמ"ש בזוהר ובתיקונים אפילו כתר עליון שהוא אור צח ומצוחצח חשכין קמיה וכו', ולא חשכין ממש ח"ו, כי אורו רב וגדול עד אין קץ, אך מחמת שהוא קרוב לא"ס מגודל היראה והבושה הם מקטינים ומחשכין א"ע. כי הבושה גורם היראה והצמצום, כי היראה באה מחמת שפלותו בעיני עצמו, ומה גם שמן ההכרח לצמצם בכדי שיוכלו התחתונים לקבלו.

ונמשיל לזה עד"מ הרב הלומד עם התלמיד, ואם התלמיד הוא חרד אל דברי הרב ומשים לבו אל דבריו, יכול הרב לפתוח [לו] ולגלות לו דלתות שערי חכמה. הגם שאינו יכול ללמדו כל חכמתו הגדולה והעצומה, עם כל זה מחמת שהתלמיד הוא תלמיד חבר יכול להשיג כמעט עד קרוב לחכמת הרב. אבל אם התלמיד הוא קצר הבנה והשגה, מוכרח הרב להקטין חכמתו ולצמצם חכמתו הגדולה וללמוד עמו כפי ערך התלמיד. כי אם היה מרבה ללמדו, או לגלות לו דברים עמוקים ונעלמים, היה התלמיד מתבלבל ומתבטל, ואף המעט שהיה יכול להשיג לא היה משיג, לכן צריך להקטין חכמתו עד קרוב להשגת התלמיד.

וז"ש וזרח משעיר למו, ואמרו רז"ל אין בין מים העליונים לתחתונים אלא כמלא נימא, פי' בין יוד עילאה ליוד תתאה. ר"ל כי ידוע כי אות יוד היא תלת יודין, קוץ עליון ותחתון וגוף היוד, ראש תוך סוף. והנה ביארנו [במקום אחר] כי יש שכל זך ובהיר עליון מאוד המשפיע אל החכמה, וביארנו שם כמה טעמים ע"ש. ועוד כי החכמה נקרא ראש, מוכרח הוא שאינו קדמון. כי הקדמון אינו במספר, וראשית הוא בתוך המספר ולראשית יש שני, אבל הקדמון נקרא אחד ואין שני לו. ואם כן [נ"א: ואפשר לומר ש-] התלת יודי"ן שבאות יוד מורים עד"ז, הקוץ העליון הוא השכל המשפיע לחכמה, וגוף היוד הוא חכמה בעצם, וקוץ התחתון, שהוא יוד תתאה, היא הבחינה שהרב מקטין חכמתו בכדי להשפיע לתלמיד, וזו הבחינה נקרא יעקב י' עקב י' בסוף. וזהו אין בין מים למים וכו', שהוא בין יוד (תתאה) [עילאה] וכו', ר"ל מחמת שהרב מוכרח להקטין ולצמצם חכמתו עד קרוב ממש להשגת חכמת התלמיד בכדי שיוכל לקבלו, נמצא אין בין חכמת הרב לחכמת התלמיד אלא כמלא נימא. וזהו אין בין מים עליונים וכו', אין בין יו"ד ליו"ד כנזכר. וזהו וזרח משעיר למו, כלומר הזריחה שמאיר וזורח אור העליון אל התחתון היא משעי"ר, כמלא שע"ר, כמו ב' דברים תלוים בשער אחד והשער מחברם, ומלת למ"ו, ר"ל ל' מ"ו, ופירושו נתבאר [במקום אחר] בסימן.

וזהו שיסדו הקדמונים בנוסח תפילת שבת, הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע. ויש לדקדק כי מתחילה דימו הזריחה לפתיחת הדלת ושערים, ואחר כך לחלונות וארובה הוא חלק רביעי מהדלת. וגם מה זהו ענין הבקיעה שאמר ובוק"ע חלוני רקיע. ועל פי הנזכר יובן. כי מתחלה אמר הפותח דלתות וכו', הוא מדבר בענין הזריחה והשפעה לעולמות היותר עליונים, כי העולמות היותר גבוהים יכולים לקבל האור הבהירות יותר, כדמיון התלמיד חבר הלומד ומקבל מהרב, שהרב יכול לגלות לו ולפתוח לו פתחים ושערים גדולים מחכמתו והוא יכול לסובלו ולהשיג. ובוקע חלוני רקיע, זה מדבר ממדריגה תחתונה מעולם התחתון, שהוא כדמיון התלמיד הב' הנזכר לעיל, שאינו יכול להשיג תלמודי חכמת הרב אם לא שיצמצם ויקטין הרב חכמתו שיהיה כמעט שוה בערך השגת התלמיד. והנה יש איזה תלמיד שאף על פי שהרב מצמצם א"ע ומדבר עמו כפי ערך כח השגתו אעפ"כ אינו יכול להשיגו ולקבלו, והנה מוכרח הרב להוסיף לו דבור על דבריו ואותיות על אותיותיו ולהמליץ לו, כי מן הצורך להרב לחנכו וללמדו לפי דרכו, ולהוסיף טעמים ומשלים וסברות קלים, כדי שעי"ז יבין קצת ומקבל ממנו המעט, כדמיון המבקע עץ עבה וקשה ואינו יכול לבקוע ולעשות פעולתו בעץ ההוא, הוא מוסיף ומביא עוד עץ דק ותוקע בו, ובזה יוכל לגמור פעולתו. וזהו ובוקע חלוני רקיע, ר"ל אף שהוא זריחה קטנה כמו ערך חלון נגד ערך פתח ושער, אעפ"כ מן ההכרח לצמצם ולבקעו בכדי שיוכלו לקבלו. וההזריחה וההשפעה נקרא רקיע כנודע, שהוא ו' רקיע שהוא דבר המתפשט.

וזהו ויצא יעקב, י' עקב, שהוא י' תתאה הנקרא משכיל, וחכמה תתאה המקבל מחכמה עילאה, ושכל העליון זה יוצא מבאר שבע, ר"ל מקבל מעולמות העליונים מעיין הנובע ושבע מכל טוב וחסד ורחמים. וזהו שאמרו [רז"ל] ויצא יעקב, יציאת צדיק עושה רושם, רמזו להנזכר, [ובמקום אחר מבואר באריכות].


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לט, ד (סי' רפה). אוה"א צב, א.

ויצא יעקב גו' – ויצא כח, י. שהתורה היא קדומה – שבת פט סע"א. תקו"ז ת"ע קכ סע"ב. עבוה"ק ח"א פכ"א. פרדס רמונים שכ"ג פכ"ב, ערך תורה. באדם הנק' עולם קטן – תנחומא פקודי ג. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. וכבר ביארנו כו' – לעיל סי' ב. לקמן סי' עג. שמדת יראה כו' והמגבלת – ע"ח שי"ח פ"ה. מבו"ש ש"א ח"א פ"א. ראשית חכמה גו' – תהלים קיא, י. שהחכמה היא יוד – זח"ב קכג, ב. זח"ג י, ב. אפילו כ"ע שהוא כו' – תקו"ז ת"ע קלה, רע"ב. וזרח משעיר למו – ברכה לג, ב. אין בין מים כו' – זח"ג רכג, ב. חגיגה טו, א. בין יוד עילאה ליוד תתאה – זח"ג שם. אות יוד היא תלת יודין – זח"ב קפ, א. זח"ג י, ב. והנה בארנו [במ"א] כי יש כו' – ראה לקמן סי' קעט-ב. החכמה נקרא ראש – זח"ג נג, ב. בסימן – ראה סימן תלט. הפותח בכל יום כו' – פיוט הכל יודוך בשחרית לשבת. ו' רקיע – תקו"ז ת"ה כ, ב. יציאת צדיק עושה רושם – פרש"י ויצא כח, י. ראה בר"ר סח, ו.

-----  הערות וציונים  -----

שסיפור המעשה הזאת היא ההוה תמיד – ראה לקמן סי' קעח רד"ה והדר וריש סי' תו. יושר דברי אמת ר"פ כ"ו (בכש"ט סי' שצג). כש"ט סי' קי-א, ושם סי' שב-ב, ובהערות שם. וראה שם בהוספות סי' ק וקעד.

שהחכמה כו' שהיא מקטנת א"ע כו' – ראה סי' רמח ד"ה ולפי.

אפילו כתר עליון כו' חשכון קמיה וכו' – ראה לקו"ת לאדה"ז פ' בלק סט, א: ומורי המגיד נ"ע פי' מ"ש כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח כו' אוכם הוא קדם עילת העילות שהוא מפני שהכתר הוא למעלה מכל הע"ס לכך הוא משיג יותר הביטול איך שאין ערוך אל המאציל א"ס ב"ה לכך הוא אוכם ובחי' חושך . . וזהו שרש ענין יראה בושת, עיי"ש.

הבושה גורם היראה – ראה סי' רא, ריא, שיח.

אות יו"ד כו' ראש תוך וסוף – ראה סי' ס, קמז.

יעקב י' עקב – שם וסי' קמה.

וראשית הוא בתוך המספר כו' – ראה לעיל סי' כז, ובהערות שם.

משעיר למו שהוא לשון שערות כו' – ראה ריש סי' תלט.