ספריית חב"ד ליובאוויטש

מג

ותקרא את שמו גד. הענין דאיתא ובו תדבקון הדבק במדותיו. ור"ל מדה נקרא לבוש, ע"ד ולבש הכהן מד"ו בד. למשל כשהאב אוהב את בנו אז מצמצם את שכלו הגדול בשכל הקטנות לדבר עם בנו הקטן. נמצא כי האהבה שיש להאב עם בנו, היא צמצמה את שכלו ונעשה לה לבוש. וכן עד"ז כל המדות הם לבושין.

ובאמת גם חכמה נקרא לבוש ומדה לא"ס ב"ה. אך החילוק שבין החכמה לשאר המדות הוא זה, כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לבד [נ"א: לבר] ממנו הוא דכר ונוקבא. ובאמת גם הוא ית' משפיע חיות לכל העולמות, ומקבל תענוג מהם על דרך ישראל מפרנסים וכו', וכמ"ש בן חכם ישמח אב, ר"ל כשאנו חכמים יש להקדוש ברוך הוא תענוג מזה. אך החילוק שבין הקדוש ברוך הוא להנבראים הוא זה, כי הקב"ה בתחילה הוא בחי' דכר, כי משפיע חיות וחכמה לכל העולמות, ואחר כך הוא בחי' נוקבא שהוא מקבל תענוג מהם. והנבראים הם להיפך, כי מתחילה הם מקבלים חיות ממנו ית', ואח"כ משפיעים תענוג ושמחה לו ית'. וזהו בת תחילה סימן יפה לבנים בלבד, ולא לו ית'. וכן כל המדות, בתחילה הם מקבלים, ואח"כ הם משפיעים למה שלמטה מהם ואז עושין תענוג למעלה.

והחילוק בין חכמה לשאר המדות, כי שאר המדות, לפי שהם בזמן, אין מקבלים ומשפיעים בפעם א', משא"כ החכמה, שהוא חומר הראשון שהוא פושט הצורה ולובש, דהיינו שאינה עומדת על מקום א', ותמיד בלי הפסק נותנת למה שלמטה ממנה ומקבלת שפע ממה שלמעלה ממנה בלי הפסק, כהרף עין בלי זמן, ואין יכולים לעמוד עליו. למשל אותיות המחשבה נובעים תמיד מקדמות השכל, דהיינו חכמה, בלי הפסק, וכל רגע באות אותיות אחרות מקדמות השכל מה שהוא פושטם ונותנם למחשבה, ולובש אחרות ונותנם בלי הפסק, ועליה עצמה אין יכולים לעמוד.

והנה ישראל נקרא קודש, כמ"ש קודש ישראל ראשית, צריכין תמיד להיות דבקים במדה זו. וזהו עני המתפרנס מן הצדקה צריך ליתן צדקה. והיינו שיהיו תמיד משפיעים ומקבלים בפעם א' כמו מדה זו.

וזה היה באמת כוונת לאה. אמנם כתיב ותרא לאה כי עמדה מלדת, והיתה צריכה לקשר עצמה למדה זו, מה עשתה, נתנה שפחתה לבעלה. ובאמת השפחה מקבלת מגבירתה תמיד, וכאן היתה לאה משפעת לשפחתה ומקבלת תענוג ממנה בפעם א' כשנולד הבן הזה, ותקרא שמו ג"ד, ר"ל גומל דלים, דהיינו שהיא גומלת בצד א', דהיינו משפעת, ובחי' דל"ת בצד א', שהיא רוצה לקבל תענוג. וזהו נקרא מז"ל, על דרך יז"ל מים מדליו, כי המדה הזאת (נוטלת) [נוזלת] תמיד.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

אוה"א מב, א.

ותקרא את שמו גד – ויצא ל, יא. ובו תדבקון – ראה יג, ה. הדבק במדותיו – ראה סוטה יד, א. ולבש הכהן גו' – צו ו, ג. כל מה שברא כו' דכר ונוקבא – ב"ב עד, ב. זח"ב קמד, ב. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב. בן חכם גו' – משלי טו, כ. דכר . . משפיע – ראה זח"א רלב, א. זח"ב ד, ב. ושם רמד, א. נוק' . . מקבל – תקו"ז תנ"ה פט סע"א. בת תחילה כו' – ב"ב קמא, א. ישראל נקרא קודש – זח"ב קכא רע"ב. קודש ישראל גו' – ירמיה ב, ג. עני המתפרנס כו' – גיטין ז, ב. ותרא לאה גו' – ויצא ל, ט. ג"ד ר"ל גומל דלים – שבת קד, א. יז"ל מים מדליו – בלק כד, ז.

-----  הערות וציונים  -----

והחילוק בין חכמה לשאר המדות כו' – ראה סי' נג.

החכמה חומר הראשון שהוא פושט כו' – ראה סי' תכד וסי' תלד. ראה כוזרי ה, ב. תפארת ישראל למהר"ל פכ"ג.

מז"ל ע"ד יז"ל כו' – ראה סי' קמז וקצא.