ספריית חב"ד ליובאוויטש

וישלח

מד

במדרש ויהי לי שור וחמור. שור זה יוסף וחמור זה יששכר וגו'. עוד אמרו, שור זה משיח בן יוסף, שנאמר בכור שורו הדר לו, וחמור זה משיח בן דוד שנאמר עני ורוכב על החמו"ר.

הנה אמרו רז"ל על פסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', שנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. והנה אמרו רז"ל, אש בלא להבה אינו הולך למרחוק. ואפשר שזה רומז עפ"י מ"ש רז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו. [וידוע שיש ב' מיני יצר הרע, כמבואר במקום אחר.] הא' הוא המחממו לעבירה ח"ו, והב' המבטל [אותו] מלקיים מצות עשה. וכנגדם ברא הקב"ה תבלין שהוא התורה והמצות, כמ"ש רז"ל אם פגע בך וכו' משכהו לבית המדרש, ויעסוק בתורה בדחילו ורחימו, ובזה יכול הוא לכבוש את שניהם.

(ואומרם) [ואמרו רז"ל] אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא וכו', לא דברו אלא מסוג יצה"ר המבטל ממצות עשה, [ר"ל] שהוא מכביד את איברי האדם וגופו כברזל וכאבן ומרשלו מלקיים מצות עשה. ונגד זה היצר הרע אמרו רז"ל יתגבר כארי לעשות רצון אביו שבשמים, היפך שמכבידו ומרשלו, רק יעשה רצון בוראו, הוא מצות עשה, בגבורה ובהתלהבות גדולה.

ובמקום אחר אמרו רז"ל עצל ונשכר, ר"ל שצריך אדם להיות עצל מלעבור ח"ו על לא תעשה, כמ"ש אמר עצל (ארי ברחובות) [גו' ארי בין הרחובות], כלומר יצר הרע הנמשל לארי. וזה האדם נמשל לבן שיש לו געגועים ואהבה יתירה אל אביו, ואינו רוצה לזוז מפני אביו אפילו פסיעה א' לחוץ. כך האדם הצדיק הוא תמיד במחשבות קדושות, ואינו בטל אפילו רגע א', ופשיטא שהוא עצל בזה מלעבור עבירה ח"ו. כי איך יעבור [עבירה] ח"ו, הלוא עביר"ה כשמה כן היא, שהוא עובר מאת פני אביו שבשמים, והוא אינו יכול להתפרד ולעזוב את אביו אף רגע כמימרא. ועצל כזה וודאי נשכר.

והנה ידוע כי העובד מאהבה יש לו התלהבות, והעובד מיראה אין לו התלהבות כל כך רק שהוא בוש ועובד את הבורא. והנה צריך לכל דבר להמתיקו בשורשו כידוע, והיה ראוי להגביר התלהבות נגד התלהבות היצר הרע, ומדת היראה נגד עצלות הבא מיצר הרע הב'. ולעיל אמרנו בהיפך. אך כי יש מדה המכריע בין ב' המדות, והוא דמיון האש בלא להבה שהיא ממוצע בין להבה, שהוא התלהבות, ובין העצלות, שהיא חומריות וכבדות.

והנה כל מגמת יעקב היתה להכניע קליפת עשו שהוא היצר הרע. וז"ש ויהי לי שור, ר"ל הגם שאף נגד מדתו, שהוא מדת אש השורף את הקש, לא תוכל לעמוד בוודאי, כי זאת המדה היא העיקרית המכניע שני סוגי היצר הרע, ומה גם יש לי חמו"ר, זה חומריות ועצלות מלעבור על ל"ת, זה יששכר, ר"ל לעצל כזה בוודאי יש שכר, עצל ונשכ"ר, כמ"ש רז"ל היושב בטל ואינו עובר עבירה מקבל שכר כעושה מצוה, וזהו יש שכר. כלומר, אעפ"י שאינו עושה מצוה בפועל, רק שהמניעה ועצלות הוא מחמת דבקותו בהשם יתברך ב"ה, אף על פי כן מקבל שכר, ומכל שכן אם הוא עושה מצוה [בפועל] כמאמרה. ובפרט כשהוא עושה בהתלהבות גדולה, עושה פעולה בעליות העולמות [העליונים], כמ"ש רז"ל ישראל מפרנסים וכו'. וזהו כי ה' אש אוכלה הוא, ר"ל האש והתלהבות מהצדיק התחתון הוא אכילה ופרנסה למעלה, וזהו אש אוכלה, וזו ההתלהבות נקרא שרפים.

או אפשר לפרש [בדרך אחר], על פי שאמרו רז"ל ויקרא לו אל אלקי ישראל, [הקב"ה] קראו ליעקב אל. ולכאורה קשה הדבר לאומרו שקרא ליעקב התחתון אל. ואפשר לומר כפשוטו, כי אל הוא לשון (חוזק) [יכולת], כמו יש לאל ידי, כך קרא שמו אל, שהוא היכולת, כמ"ש צדיק מושל יראת אלקים, וכמו שמצינו בר' חנינא בן דוסא שברצונו הוריד מטר לארץ וברצונו מנע המטר. וזהו מושל, כי מושל בעולמות העליונים, וכמ"ש רז"ל הקדוש ב"ה גוזר והצדיק מבטל. ופשיטא שעושה עליות בעולמות בתפלתו ובדבורו. כי אם הדבור של אדם צדיק זך ונקי בלי שום סיג ופניה כדרכו של צדיק, ממילא בלי שום תחבולה יכול להעלות דבורו לעילא, כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים [וגו'], ומתרגמינן לרוח ממללא, וכל הנופח מתוכו ומעצמותו נופח, שהוא ההבל הנקרא רוח חיים שהוא בבחי' מטי ולא מטי, כאשר בארנו במ"א באריכות. וזה סוד כל הנשמה תהלל י"ה, על כל נשימה ונשימה, שהוא בבחי' מטי ולא מטי. נמצא כי כאשר מוציא הצדיק ההבל הקדוש מפיו ודבורו הזך, תיכף בלי שום טרחא ויגיעה מתדבק ההבל שלו בהבל דלעילא, ודבורו אל דבור דלעילא, ומעלה העולמות, ועושה שעשוע ותענוג גדול לעילא, שבריה קטנה כמותו מושל ומנענע ומעורר כל העולמות העליונים, ומעורר הרצון העליון. וכשהוא מעורר הרצון נעשה מאותיות רצו"ן צנו"ר, ונעשה הוא עצמו דוגמת צנור להוריד השפע על ידו.

וזהו צדיק באמונתו יחיה, כלומר זהו אומנתו של צדיק, הדבור וההבל שמוציא מפיו, ואין צריך לאומנות אחרת, כי בזה הוא עושה אומנתו שהוא הפעולה שלו, שמעלה דבריו לעילא. ועולם הדבור נקרא אמונה, כמ"ש בזוה"ק איהו אמת ואיהי אמונה כנזכר לעיל [כו'], וכתיב ה' דברך נצב בשמים, נצב לשון העמדה וקיום, כי בדבר ה' שמים נעשו ויש להם קיום והעמדה גם כן בדבריו ית'. וזהו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וז"ש צדיק באמונתו יחיה, כלומר זהו אומנתו של צדיק, להעלות למעלה ולהוריד השפע כדמיון הצנור כנזכר.

והנה אמרו כמה טעמים למה שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, והא' הוא בכדי שיוכר אלוקותו ואדנותו ית' להברואים, כי אין מלך בלא עם. לכן כל השמות, לבד משם הוי"ה ב"ה, [כולם] נקראים כינויים מטעם הנזכר, כי הכנויים אינם שמותיו ית' בעצם, כ"א על ידי הברואים נקרא כן, כדמיון שם מלך ואדון שאינו נקרא כן אלא אם כן יש לו עם ועבדים. ולכן נקראים הכנוים לפעמים בלשון רבים, כמו אלקים קדושים וכיוצא, מטעם הנזכר. וכמו כן שם אל מורה שהוא בעל היכולת.

והנה שם אל הוא הראשון מי"ג תקוני דיקנא וכמו כן יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, [ומדה הא' הוא] מקל וחומר שהוא נגד שם אל, ויש בו כח [ויכולת] להעלות אפילו דברים חומריים, וכל שכן דברים קלים, כמ"ש במ"א על המשנה חומר בקודש מבתרומה וכו' שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה, כלומר האדם הצדיק לא מבעיא שמעלה אותן האותיות שהן של קדושה מה שהוא עוסק בהן, אלא אפילו מעלה עמהן אותן האותיות של חומריות שהן מן מחשבה זרה. וזהו מטבילין כלים בתוך כלים, פי' האותיות [של חומריות] הנקראים כלים בתוך האותיות הקדושות. וזהו גם כן פי' קל וחומר, ר"ל אם יכולת ביד הצדיק להעלות החומריות, מכל שכן שיכול להעלות אותיות הקדושות שהם קלים לעלות ולהתדבק בשורשם. וכמו שיש כח במדה זו להעלות הכל, כן יש בה כח להוריד השפע כמו הצנור כנזכר.

וזאת המדה נקראת ד"י, כי השפעת השפע א"א להורידה בלעדי הצמצום הנק' די, כמ"ש במ"א באריכות כי (השפע הא') [המשפיע]כא נקרא יו"ד על שם שאינו מושג ואין יכולים לכנותו רק בקטנה מכל האותיות, וההשפעה א"א להיות בלתי צמצום כי מגודל בהירותו לא היו יכולים התחתונים לקבלו. וזה הצמצום נקרא דל"ת, לשון דלו"ת, ונצרף אות יוד שהוא ההשפעה עם אות הד', שהוא הצמצום, ונעשה י"ד, ד"י. וזהו יד הגדולה שהוא חסד, שם א"ל. וזהו כשהוא מלמעלה למטה נקרא י"ד. וכשהוא מלמטה למעלה נקרא ד"י, שאות ד' הוא מתחילה [ונעשה די], וזהו עד שיבלו שפתותיכם מלומר ד"י. וזהו שם שד"י, כי על ידי ג' קווים, שהם ג' קווי הש', יורד השפע למטה, וזהו ד"י. ואף על פי שזהו נקרא יד החזקה, עם כל זה הוא חסד גדול שמתחסד הקדוש ברוך הוא עם בריותיו וצמצם בהירתו הגדול בכדי שיוכלו לקבלו. ולכן נקרא אל שד"י, א"ל הוא חסד, כמ"ש חסד א"ל וגו', זהו חסד שאמר לעולמו ד"י כנזכר. ורז"ל קצרו הדבר ואמרו בכללות שאמר לעולמו ד"י, ובאמת כל העולמות וכל נבראים ע"י מדה זו, שהוא הצמצום, נבראו, ויש להם קיום.

ונחזור לענין שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל, הגם שזה אינו מדת יעקב כידוע. אך מפני שיעקב הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, שהוא קודם במחשבה ואחור למעשה, כמ"ש רז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית כו', וזהו אחור וקדם צרתני, ומחמת כן יש כח בידו להבריח מן הקצה אל הקצה, מראשית השפע שהוא חכמה עד המדריגה תחתונה. וזה ידוע שהחכמה, שהוא יוד, נקרא עיוני, שהוא לשון שור, לשון הבטה, כמו אשורנו ולא (עתה) [קרוב]. ואפשר לומר שזהו פי' המדרש ויהי לי שו"ר, כלומר שיש בידי כח להעלות ולהוריד השפע מחכמה הנקרא יו"ד עיוני כנזכר, ואמר זה יוסף (הצדיק), שהוא הצדיק משכיל על דבר ומשביר לכל הארץ, וזהו כוונת משיח בן יוסף שנאמר בכור שורו וכו'. [ומה שאמר] וחמור זה משיח בן דוד שנאמר עני ורוכב על החמור (חסר [תשלום הענין]).


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

לקו"י לג, ב (סי' רסה). אוה"א צג, א.

במדרש ויהי לי כו' – בר"ר עה, יב. ויהי לי גו' – וישלח לב, ו. עוד אמרו שור כו' – תנחומא בראשית א. בכור שורו גו' – ברכה לג, יז. עני ורוכב גו' – זכריה ט, ט. אמרו רז"ל ע"פ כו' – בר"ר עג, ז. ויהי כאשר ילדה גו' – ויצא ל, כה. והיה בית יעקב גו' – עובדיה א, יח. אש בלא להבה כו' – פרש"י ויצא ל, כה. איזהו גבור כו' – אבות פ"ד מ"א. כמבואר במ"א – לקמן סוף סי' שסג. וכנגדם ברא הקב"ה כו' – סוכה נב, ב. אם פגע בך וכו' – שם. אם ברזל הוא כו' – שם. יתגבר כארי כו' – אבות פ"ה מ"כ. עצל ונשכר – פסחים נ, ב. ראה תוספתא יבמות ספ"ד. אמר עצל גו' – משלי כו, יג. להמתיקו בשורשו – ע"ח שי"ג פי"א. פע"ח שער השופר פ"א. כל מגמת יעקב היתה כו' – ראה זח"א קס סע"א. היושב בטל כו' – מכות כג, רע"ב. ישראל מפרנסים כו' – זח"ג ז, ב. כי ה' אש אוכלה – ואתחנן ד, כד. שאמרו רז"ל ויקרא כו' – מגילה יח, א. ויקרא לו גו' – וישלח לג, כ. אל הוא לשון (חוזק – יבמות כא, א) יכולת – זח"ג רטו, ב. וראה שם קלב, א . יש לא-ל ידי – ויצא לא, כט. צדיק מושל גו' – ש"ב כג, ג. שמצינו ברחב"ד כו' – תענית כד, ב. הקב"ה גוזר כו' – מו"ק טז, ב. ויפח באפיו גו' – בראשית ב, ז. ומתרגמינן – ת"א שם. וכל הנופח כו' – תניא רפ"ב בשם הזוהר. עמה"מ שער רישא דז"א פ"י (קכז, ג) בשם ואחז"ל. ס' הפליאה ד"ה שאל משה למט"ט. רמב"ן בראשית ב, ז. מטי ולא מטי – זח"א טז, ב. כאשר בארנו כו' – ראה לקמן סי' ס. כל הנשמה גו' – תהלים קנ, ו. על כל נשימה כו' – בר"ר יד, ט. רצו"ן צנו"ר – לקו"ת להאריז"ל פ' תולדות, ושם פ' כי תשא. ראה זח"ג רפט רע"א. צדיק באמונתו יחיה – חבקוק ב, ד. בזוה"ק איהו כו' – זח"ג רל, א. כנזכר לעיל – ראה לעיל ססי' יח (שהשכינה נקרא אמונה, והיא עולם הדיבור: זח"ג רל רע"א). וראה לקמן סי' קכב. ה' דברך נצב בשמים – תהלים קיט, פט. נצב לשון העמדה וקיום – תנחומא נצבים א. פרש"י נצבים כט, יב. בדבר ה' גו' – תהלים לג, ו. ונתתי לך גו' – זכריה ג, ז. בכדי שיוכר אלקותו כו' – זח"ב מב, ב. זח"ג רנז, ב. ע"ח ש"א ענף א. אין מלך בלא עם – רבנו בחיי וישב לח, ל. ראה פדר"א פ"ג. זח"ג רעא, ב. תקו"ז תכ"א ס רע"ב. כל השמות כו' – זח"ג רטו, ב. שם רנז, ב ואילך. הכנויים כו' ע"י הברואים נקרא כן – זח"ג רנז, ב. ראה שמ"ר ג, ו. אלקים קדושים – יהושע כד, יט. שם אל מורה כו' – זח"ג רטו, ב. שם אל הוא הראשון כו' – זח"ג קלא, ב. ע"ח שי"ג פי"א. וכמו כן יש י"ג מדות כו' – זח"ג רכח, א. י"ג מדות שהתורה כו' – ריש תו"כ. כמ"ש במ"א כו' – לקמן סי' קכג. המשנה חומר כו' – חגיגה כ, ב. האותיות הנק' כלים – פרדס רמונים שכ"ז פ"ב. ע"ח ש"ה פ"ה. שם ש"ח פ"ו. וזאת המדה נק' ד"י – ראה זח"ג יא, ב. כמ"ש במ"א באריכות – לקמן סי' רמד. דל"ת לשון דלו"ת – ראה שבת קד, א. יד הגדולה – בשלח יד, לא. יד הגדולה שהוא חסד – זח"ג רפג, א. חסד שם א"ל – זח"ג ל, ב. עד שיבלו כו' – שבת לב, ב. תענית ט, א. שזהו נק' יד החזקה – ראה זח"ג רפג סע"א. א"ל הוא חסד כמ"ש כו' – זח"ג לא רע"א. חסד א"ל גו' – תהלים נב, ג. שיעקב הוא הבריח כו' – זח"א א סע"ב. זח"ב קעה רע"ב. הבריח התיכון גו' – תרומה כו, כח. בשביל ישראל כו' – אותיות דר"ע אות ב'. ויק"ר לו, ד. אחור וקדם גו' – תהלים קלט, ה. שהחכמה שהוא יוד – זח"ב קכג, ב זח"ג י, ב. אשורנו גו' – בלק כד, יז. יוסף שהוא הצדיק – זח"א רמו, ב. זח"ג (ר"מ) רלו, א. משכיל על דבר – ע"פ משלי טז, כ. ראה פע"ח שער חג הסכות פ"ב. ומשביר לכל הארץ – ע"פ מקץ מב, ו.

-----  שולי הגליון  -----

כא) תקנתי ע"פ המפורש לקמן סי' רמד.

-----  הערות וציונים  -----

ב' מיני יצה"ר כו' – ראה סי' שסג.

עבירה כשמה כן היא כו' – שם סד"ה והנה. סי' תנו ד"ה וכן.

העובד מאהבה יש לו התלהבות – ראה סי' לה ד"ה ושמעתי.

יששכר . . י"ש שכ"ר – זח"א קנח רע"א. וראה צוה"ר סי' ק.

אש אוכלה הוא כו' – ראה סי' קנח-ב. ובתורי זהב פ' צו ד"ה א"י בדרך רמז: פירש הרב הוותיק איש אלקי מו"ה דוב בער מק"ק מעזריטש כי ה' אלקיך אש, היינו התלהביות שבוער באש בעת עבודתו אוכלה הוא, כביכול זהו אכילתו, היינו התענוג ושעשועים של ה' ית', ע"ד ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, והתרגום וחדו בנפשיהון, כאילו אכלו ושתו, וע"ד ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים. וכן הובא בזכרון זאת, פ' אמור סד"ה קדושים יהיו, בשם הרה"מ.

שאמרו רז"ל ויקרא לו כו' – ראה ריש סי' נא. ורג"כ סי' רכט.

וז"ס כל הנשמה כו' בבחי' מטי ולא מטי – ראה סי' רל.

מעורר הרצון – ראה סי' שכה.

נעשה מאותיות רצו"ן צנו"ר – ראה תניא אגה"ק סי' כח. וראה תשובות וביאורים לכ"ק אדמו"ר זי"ע סי' יד (אג"ק ח"ב ע' קיט). ועיין אוה"א כג, ב ובכתבי קודש לא רע"ג: רצון הוא אותיות צינור, פי' הרצון הוא המשפיע לכל המדות.

עולם הדבור נקרא אמונה – עולם הדבור הוא השכינה (כמבואר לקמן סי' צ ד"ה וזהו אילה, וריש סי' שב וסי' ת) שנקראת אמונה, כדלעיל סי' יח.

וכתיב ה' דברך נצב בשמים – ראה סי' רלג. תניא שעהיוה"א פ"א.

שם א"ל הוא הראשון מי"ג ת"ד – ראה לקוטי שיחות ח"ד ע' 1348 ואילך (ובמילואו – עם הוספות – באגרות קודש ח"ב ע' שסט) ע"ד ד' שיטות בזה עם ציוני כל המקורות.

וזאת המדה נקראת די כו' – ראה סי' רמד. וראה סי' כא ובהערות שם.

כל העולמות וכל הנבראים ע"י מדה זו כו' – ראה סי' עג.

שהחכמה שהוא יוד נקרא עיוני – ראה סי' כד ד"ה וכדי להבין, וסי' קעט-ב ד"ה ונאמר בו. ראה ג"כ סי' כב וריש סי' נא.