ספריית חב"ד ליובאוויטש

נ

ותשב בפתח עינים ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה. פי' תמ"ר נקרא ת"ם מ"ר, המחשבה זרה היא מר אבל באמת היא תמה. ע"ד ראיתי עבדים (רוכבים) על סוסים. סוסים נקרא אותיות של התפלה. (והמחשבה) [וכאשר מחשבה] זרה רוכבת עליהם (ירחם אדם) [וראה אותו האדם, תמה] מאוד כי עבד רוכב על סוס המלך. אבל כשנותן על לבו שזה מהאותיות הקדושים רק הצירוף הוא דבר שטות [נ"א: אבל כשמשים על לבו שהלא המה אותיות קדושים רק הצירוף הוא לא טוב], וכשמביא את האותיות למחשבה בא [נ"א: מביא] זה לעולם התמורה, ונעשה מאלו הצרופים דברים אחרים, מדברי שטות דברי תורה.

וזהו ותשב בפתח עינים, באותו פתח שהכל מסתכלים בה להקב"ה, ויראה יהודה ויחשבה לזונ"ה, פי' זו נאה, שהיא אבר מהשכינה. אך [קשה, אם זו אבר מהשכינה מדוע הוא כך מלובש בדברי שטות. ואמר] כי כסתה פניה, [כלומר] פנימיותה [נ"א: הפנימיות] הוא מכוסה.

וזהו פי' וימלוך באדום בלע בן בעור. (פי' ריב"ש זלה"ה) [דהבעל שם טוב ע"ה] אמר על מה דאיתא בזוה"ק שדנין (אותו) [את האדם] בכל היכל והיכל ומגרשין אותו מההיכל כשאינו ראוי, (זהו) פירושו ההיכלות נקראו הדבורים שהשכל שורה בהן, (והוא) [והאדם המתפלל הוא] הולך מאות לאות ומתיבה לתיבה, וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו, פי' שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ.

וזהו וימלוך באדום [בלע בן בעור]. אדו"ם נקרא התלהבות. וכשאדם מתפלל בהתלהבות ושולטת עליו מחשבה זרה נקרא בלע, לשון כריתה, ב"ן, כשמבין זאת המחשבה זרה מה היא, בעור, מבער אותה, שמכחה בא אל התלהבות יתירה להבורא [נ"א: בא להתלהבות הבורא] ית' [כידוע]. ושם עיר"ו, [כלומר] מפני מה נתעורר עליו, עירו לשון התעוררות, דנהבה, שנותן על דעתו שיתן דין על זה [נ"א: שנותן אל דעתו ומשים אל לבו שזהו נתינת הדין, רצה לומר שדנין אותו].

וזה פירוש איה סופר את המגדלים. דקשה איך המחשבה אין לה בושה לתפוס בתפלה ולבלבל אותה [נ"א: לתפוס ולהאחז בתוך התפלה]. אך התירוץ הוא שבאה [נ"א: שהיא מביאה] למדת גדלות מכח שרוצה לעלות [למעלה] להקב"ה. ומה [נ"א: וזהו] סופ"ר המגדלים, שמנהיר את המגדלים, (עם) [ר"ל] המ"ז שהיא בבחי' (נ"א [שעל ידה] בא לידי בחי') גדלות כדלעיל.


-----  מקורות ומראה מקומות  -----

מדל"י סוף סי' פד (צה). אוה"א ט, א.

ותשב בפתח גו' – וישב לח, יד. תמ"ר נקרא ת"ם מ"ר – ראה ירושלמי מגילה פ"ג סה"ב. ספר הליקוטים פ' תרומה ד"ה ואת המשכן. ראיתי עבדים גו' – קהלת י, ז. סוסים נק' אותיות – תקו"ז ח, רע"א, שם ת"ה כ סע"ב. לעולם התמורה – ראה תקו"ז תכ"א ס סע"ב. באותו פתח שהכל כו' – תיב"ע וישב לח, יד. בר"ר פה, ז. שהיא אבר מהשכינה – ראה תקו"ז תס"ט קח סע"א. וימלוך באדום גו' – וישלח לו, לב. דאיתא בזוה"ק שדנין כו' – זח"ב רמה, ב. זח"א רלד, א. בלע לשון כריתה – ראה תרגום איכה ב, ב ושם ה. עירו לשון התעוררות – ראה תיב"ע חקת כא, כז. דנהבה . . שיתן דין – ראה זח"ג קלה סע"א. איה סופר גו' – ישעיה לג, יח.

-----  הערות וציונים  -----

תמ"ר נקרא ת"ם מ"ר כו' – באוה"מ שה"ש, ד"ה זאת קומתך: שמעתי מהמגיד זלה"ה שאמר מ"ז נקראת תמ"ר צירוף ת"ם מ"ר, כלומר טרם מתבונן המשכיל על פנימיות המלובש במ"ז הצירוף הוא מ"ר ואחרי התבוננו במעוז שכלו לדעת ולהשכיל מהותה ואיכותה מקום מוצאה, כי לכולם יש להם מקום מוצא באותיות התורה, מהפך מצירוף מ"ר לצירוף ת"ם, ולכן נאמר כשראה יהודה לתמר ויחשבה לזונה, כלומר הגם שעתה הצירוף הוא מ"ר עכ"ז אחר שמתבונן במעוז שכלו לדעת מאין נמשכה ומעלה אותה לשרשה נעשה צירוף ת"ם, וזהו ויחשבה לזונה כלומר זו נאה, ובזה תולה תיקון קומת השכינה להכינה ולהעדה בתקון תכשיטיה. וכן שם רות סד"ה ותאמר אליה.

סוסים נק' אותיות של התפלה – ראה סי' סב.

דהבעש"ט ע"ה אמר כו' – הובא באורח לחיים פ' נח ד"ה צוהר. ראה סי' שיד, שפו, תו. מדל"י סי' מז (נג).

שזורקים לו מ"ז – ראה תניא אגה"ת פ"ז. דרך חיים לאדה"א ספ"ג ופ"ד.